"היהלום:ההתחלה" פרק א'

הוא שכב שם במרכז המיטה לאחר מספר דקות שקטות שבהן הרגשתי את המתח הגובר מרגע לרגע הוא החל לבכות,בכל 14 שנותיי מעולם לא ראיתי את סבי בוכה מלבד הפעם הזו סבי מעולם לא חשף את רגשותיו כלפיי מישהו,לאחר כמה דקות שבהן הדמעות מילאו לחלוטין את פרצופו המקומט והמוזנח הוא הניח את ידו הימנית על כתפי השמאלית כמו שהוא תמיד היה עושה כשהוא היה מספר לי סיפור או מעשייה כזו או אחרת,הוא החל לקשקש שטויות על יהלומים קסומים ושטויות דומות,הוא העניק לי חתיכת דף קרועה שנראתה ישנה להפליא,הוא משך בידיי והצמיד את פיו לאוזני ולחש:"לאחר מותי תעקוב אחר הרמז ותמצא את היהלום שלך",זה בלבל אותי ושאלתי אותו למה הוא התכוון כשהוא אמר "שלך",הוא החל לפטפט על זה שהמשפחה שלנו מיוחדת והיהלום עובר מאבא לבן ומבן לנכד ומנכד לנין אך אבי סירב להאמין בזאת ולא לקח את הפתק כשהוא יכל וכך היהלום דילג דור,"אך כשתחפש את שאר היהלום תזהר מ…." הוא לא הפסיק לסיים את המשפט והנפש שלו עזבה את העולם הזה….

שלושה וחצי חודשים עברו מאז ואני מתגעגע… אני מתגעגע אליו כמו שאף פעם לא התגעגעתי למישהו,כל כך חבל לי שהזיכרון האחרון שלי ממנו היה שהוא דיבר שטויות גמורות,
עברו שלושה וחצי חודשים ולא התגברתי על המוות שלו הוא היה חלק משמעותי מחיי,
אני זוכר שהוא תמיד אבל תמיד היה מביא לי סוכריות קרמל כשהוא היה בא לבקר,
לפחות עד שהוא חלה במחלה האכזרית הזו,המחלה המקוללת שלקחה אותו ממני,
הוא תמיד היה אומר לי את האמת גם שהיא הייתה קשה אז אולי הוא לא שיקר?
בבוקר למחרת החלטתי לשאול את אבי אם הייתה לו ההזדמנות לקחת את הפתק הזה,
ברגע ששלפתי את הפתק הוא החל להתחמק ממני,הוא התחיל לצעוק עליי לעזוב אותו במנוחה משום שהוא עייף בגלל העבודה,אך לא חדלתי והמשכתי לשאול שוב ושוב עד שקבלתי תשובה,
סבא באמת העניק את הפתק הזה לאבא,אבא שלי סירב להאמין כי הוא טען שאלה לא יותר מאגדות אורבניות,עליתי בדמעות לחדרי ושקעתי בחיפושים אחר הפתק,
לאחר שעות ארוכות של חיפושים מצאתי את הפתק בין המזרן לבין הכרית וכל מה שהיה בפתק הארור הזה הוא ציור עלוב של ארון ספרים ארור שעמד אצל סבי בחדר.