היא לא דומה לאף אחת אחרת..הקדמה (:

קוראים לי יסמין בת 17 שיער חום בלונד כזה ועיניים ירוקות חומות קצת מוזר אבל מתמודדים..
בבית ספר אני לא לומדת פרשתי כבר בגיל 15 .. אני גרה לבד בדירה, ההורים שלי מתו בתאונת דרכים שהייתי בת 4 והורים אומנים אימצו אותי ובגיל חמש טסו איתי ללונדון כשהייתי בת 6 הם התמכרו לסמים ואלכוהול היו מענישים אותי וכולאים אותי בחדר בגללם החלה אצלי מחלה שקוראים לה קלאסטרופוביה פחד ממקומות סגורים .. משנה לשנה התחלתי להתדרדר בציונים , בבית ספר , בגיל 14 לא הייתי חוזרת הביתה בלילות ולא היה אכפת להם ושהתבגרתי החלטתי לגור לבד .. חיפשתי בתים ואיזה אישה זקנה בשם קלודט מצאה אותי ואמרה שהיא רוצה שאני יגור איתה ויעזור לה .. הסכמתי לה ושהייתי בת 15 היא נפטרה , הייתי כל כך עצובה בכיתי אני אהבתי אותה .. היא הורישה לי הכול , את הבית , את המכונית הלא משומשת שהייתה לה ואת הכסף שהיה לה עד עכשיו אני מסדרת היא הייתה די עשירה אבל זה לא היה נראה ככה , למדתי לבשל לעצמי ולעשות קניות כל שבוע ולנקות את הבית הכל היה טוב ויפה עד שההורים האומנים שלי מצאו אותי ..לא היה אכפת להם ממני.. היה אכפת להם מהבית והם לקחו אותו לקחו את הכל .. השאירו לי מזרון ומקרר כל לילה הייתי בוכה ומתפללת לאלוהים שיימצא אותי מישהו ..
חסכתי כסף ועבדתי בעבודות שונות כדי לקנות לגיטרה ללמוד לנגן על גיטרה כדי להרוויח כסף לעשות מזה משהו..
כל יום הייתי יוצאת לרחוב ומנגנת ומרוויחה בערך 50 שקל ליום… אנשים היו אומרים שזה מטורף .. אבל אני מאמינה שהכל אפשרי .. גם כשרע לי
בגדים ? בקושי יש לי אולי כמה חולצות וכמה מכנסיים נעליים יש לי רק זוג כפכפים …
בחורף אני בקושי יוצאת מהבית לא שזה עוזר .. בחורף זה הכי קשה אבל אני עוברת ומתגברת כבר שנתיים …