היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 34-

עונה 2 פרק 34:

-נקודת מבט שיר-

במשך הצפייה בסרט ליאור סגרה את העניינים עם מאור,הם נפרדו, סופית.
אני מצטערת בשבילה,אבל אין מה לעשות,ככה זה…
לאחר שסיימנו לראות את הסרט אני ואגם נפרדנו מליאור והלכנו לבית,לישון.
-בוקר-
"בוקר טוב!" שמעתי את אימא אומרת לי ופותחת את החלון,כן,כזאת אימא שלי.
"בוקר טוב…" מלמלתי והסרתי מעליי את השמיכה הדקה שלי.
קמתי מהמיטה לארון והוצאתי את הבגדים שאני אלבש היום.
חולצה קצרה בצבע תכלת,מכנס שחור ונעלי עקב בצבע תכלת.
לקחתי את כל הבגדים והנחתי אותם על השידה,לאחר מכן נכנסתי להתקלח ולצחצח שיניים.
—
יצאתי מהמקלחת הקצרה והתלבשתי,לאחר מכן נעלתי את הנעליים וסרקתי את שיערי , אספתי אותו לקוקו גבוה.
לאחר מכן התאפרתי קצת ואז ירדתי למטה.
"בוקר טוב!" חייכתי אל אביב שהצטרף אליי וירד גם ללמטה.
"בוקר טוב" חייך אליי אביב גם.
"איך אין לי כוח לראות את יובל ביחד עם מאור על הבוקר…" שיתפתי את אביב במחשבתי
"מאיפה את יודעת שתראי אותם ביחד עכשיו,יובל לא אוהבת אותו בכלל" אמר אביב
"לך תדע,אולי היא באמת אוהבת אותו?" אמרתי, יכול להיות שהיא באמת אוהבת אותו…
"אולי כן ואולי לא,אבל מה את מעסיקה את עצמך במחשבות כאלה על הבוקר" אמר אביב
הוא זרק לכיווני את השקית עם האוכל שלי,תפסתי אותה.
הוא לקח את שקית האוכל שלו ויצא איתי לבחוץ,כולם כבר חיכו לנו,חוץ מליאור,שלא הייתה כאן.
"תגידי,את יודעת איפה ליאור?" שאלתי את אגם בשקט לאחר שהתחלנו בהליכה לכיוון בית הספר.
"לא נראה לי שהיא תרצה לראות היום את מאור,ואת יובל בכלל" ענתה אגם גם כן בשקט.
"צודקת" אמרתי והמשכנו ללכת עד שהגענו לבית הספר בדיוק בצלצול וכל אחד הלך לכיתה שלו. יותר נכון,כולנו הלכנו לכיתה שלנו,ואביב לכיתה שלו.
כולם התיישבו במקומם.
הלוואי שהמורה לא תבוא!
הלוואי שהמורה לא תבוא היום!
הלוואי!!
"בוקר טוב לכולם!" שמעתי את קולה של המורה, אוף! היא באה
נאנחתי והחלקתי במורד הכיסא עד שראיתי את המסטיקים שדבוקים מתחת לשולחן, איכס!!!!!!!!
"שיר! לשבת יפה!" המורה קראה,כולם הסתכלו עליי, יופי! היא מתחילה איתי על הבוקר…
הזדקפתי בכיסא שלי וחיכיתי ששני השיעורים האלה יעברו כבר,והיום כולו.
—
הגענו להפסקה האחרונה,אני מתה ללכת כבר לבית!
יצאתי לבחוץ ביחד עם אגם והתיישבנו על ספסל אחד.
"אני מתה ללכת כבר לבית!" קראתי
"למה מה קרה? משעמם לך איתי עד כדי כך?" אמרה אגם
"לא.לא יודעת…המורה עצבנה אותי על הבוקר" אמרתי בכעס.
"מבינה אותך" אמרה אגם "אני עוד סובלת אותה שנתיים"
"אני משתתפת בצערך,אחותי לא בדם" אמרתי ושתינו התחלנו לצחוק.
"היי,מה קורה?" אביב צץ פתאום לידנו,התיישב והושיב את אגם עליו
"הכל טוב" עניתי בקצרה
"ממה צחקתן?" שאל אביב ונישק את צווארה של אגם נשיקות קטנות.
"סתם,לא משהו מיוחד" ענתה אגם
"אהה…" אמר אגם ונראה שהוא עוד חיכה לתשובה
"מה אתה רוצה?" התעצבנתי
"כלום,מה את רוצה ממני?" אמר אביב וצחק
התעצבנתי עוד יותר,ובדיוק הגיע הדבר שיוודא שאני עצבנית,אבל עד הסוף.
מאור עבר לידנו,מנשק את יובל והיא זורמת איתו.
"היי…" אמרתי בגועל
הוא אפילו לא התייחס והלך עם יובל לחלק האחורי של בית הספר.
"מה נראה לו?!" התעצבנתי והלכתי לחפש את אופק.

-נקודת מבט אגם-

"מה נראה לו?!" התעצבנה שיר והלכה לאיזשהו מקום.
"מה יש לה?" שאלתי את אביב וכבר התחלתי לדמיין שהיא התאהבה במאור עם כל העצבים האלה שלה.
"על מה את חושבת?" שאל אביב ונישק שוב את צווארי
"עזוב,אתה סתם תתעצבן" אמרתי
"נו,תנסי אותי" אמר אביב
"בטח שיר התאהבה במאור עם כל העצבים האלה שלה,או שזה סתם אני והיא התעצבנה שהוא לא התייחס" אמרתי
"איך את מתה על הדברים האלה!" קרא אביב
"אין מה לעשות,כזאת אני" אמרתי וצחקתי