היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 33-

עונה 2 פרק 33:

-נקודת מבט אגם-

הלכתי לחדרי,פתחתי את הדלת,נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת מאחורי,התקשרתי לליאור.
—
ליאור: "הלו? אגם, דיברת עם מאור,מה הוא אמר?" היא 'התקיפה' אותי בשאלות
אני: "ליאור,תרגעי. תקשיבי,אני לא יודעת איך לומר לך את זה,אבל הרגע הוא הודה שהוא אוהב את יובל,אני מצטערת" סיפרתי בעצב
ליאור: "הוא אמר את זה,שהוא אוהב אותה? אני לא מאמינה!" קראה והתחילה לבכות.
אני: "ליאור אני מצטערת,גם אני לא רציתי שהוא יגיד את זה" אמרתי
ליאור: "זה לא עוזר לי עכשיו,להתראות" היא אמרה תוך כדי בכי וניתקה את השיחה.
—
נשכבתי על המיטה בתחושה לא מוגדרת ועם המון שאלות.
למה מאור היה חייב להתאהב ביובל? מה רע לו עם ליאור? אין לו לב?
בטח ליאור חושבת את אותן המחשבות שאני חושבת עכשיו,מסכנה.
אני חושבת שאני צריכה ללכת אליה עכשיו,עם שיר,היא חייבת אותנו עכשיו.
לקחתי את הפלאפון שלי והתקשרתי לשיר.
—
שיר: "אגם,מה קורה?" שאלה,שמעתי את קולו של אופק לצידה
אני: "תקשיבי,צריך ללכת לליאור,להיות איתה, הרגע סיפרתי לה שמאור אוהב את יובל"
שיר: "מה?! מאור אוהב את יובל?! יש לך אח טיפש!" היא קראה
אני: "כן,אני יודעת,את באה לליאור?" שאלתי
שיר: "ברור,מה נראה לך? תבואי,ביי" היא אמרה ונתקה את השיחה.
—
יצאתי מהחדר וירדתי למטה, אימא הייתה בסלון.
"אגם? לאן זה?" אימא שאלה, נו,באמת…
"אני הולכת לליאור,היא צריכה תמיכה עכשיו" עניתי במהירות
"תמיכה? אגם,על מה את מדברת?" שאלה אימא ללא הבנה
"מאור אמר לי שהוא את יובל,ילדה מהכיתה שלנו,המעצבנת הזאת, ואז סיפרתי לליאור והיא התחילה לבכות,אז אני צריכה ללכת אליה עכשיו אימא" אמרתי במהירות
בטח שיר כבר שיר מחכה לי, ואני עוד לא יצאתי…
"אה…,הבנתי,יאללה,לכי אליה" אמרה אימא והצביעה על הדלת
חייכתי אל אימא ויצאתי החוצה,סוגרת אחריי את הדלת,הלכתי במהירות לכיוון ביתה של ליאור.
הגעתי לבית של ליאור,דפקתי בדלת וחיכיתי שיפתחו לי את הדלת.
לאחר כמה שניות הדלת נפתחה,זה היה רועי.
"היי,שיר כבר הגיעה לפה?" שאלתי במהירות
"כן,היא עלתה למעלה מהר,אפילו לא אמרה שלום,מה קרה?" הוא שאל
"ליאור יודעת שמאור אוהב את יובל" אמרתי ועליתי במהירות לחדרה של ליאור.
פתחתי את הדלת.
כל החדר של ליאור היה מלוכלך בטישו,ראיתי את שיר וליאור יושבות על המיטה.
ליאור היה מכונסת בחיבוקה של שיר, ושיר רק ניחמה אותה.
"ליאור…" מלמלתי בעצב ומיהרתי לעלות על המיטה ולשבת לצידן של ליאור ושיר.
"דיי" ליאור מלמלה בעצב מידי הפעם,תוך כדי שהיא בוכה.
"דיי,באמת, הוא לא שווה את זה שתבכי בגללו,את צריכה להתעודד" אני ושיר אמרנו
"זה גם מה שאמרתם פעם שעברה,זה לא עוזר לי" אמרה ליאור בעצב,כשהיא עדיין בוכה
"נו,ומה היה בסוף? אתם חזרתם" ניסתה שיר לעודד את ליאור
"כן,אבל זה היה כשהוא גם אהב אותי,זה לא אותו דבר,הפעם הוא אוהב את יובל" היא אמרה

-נקודת מבט שיר-

"כן,אבל זה היה כשהוא גם אהב אותי,זה לא אותו דבר,הפעם הוא אוהב את יובל" אמרה ליאור תוך כדי שהיא בוכה.
הפעם זה יהיה קשה להוציא אותה מהמצב הזה…
"אז מה? היובל הזאת סתם מכשפה,את יותר יפה ממנה פי אלף" אמרה אגם,צודקת בכל מילה
"ועובדה שמאור אוהב אותה,איך את מסבירה את זה?" קראה ליאור בבכי חזק יותר
"ליאור,קודם תרגעי,תפסיקי לבכות,תנשמי עמוק" אמרתי בניסיון להרגיע אותה
"אני לא רוצה! מה לא מובן בזה?!" היא שאלה בכעס
"את חייבת ליאור,זה לא הולך ככה" אמרה אגם, ליאור באמת חייבת להירגע
"ליאור את צריכה להירגע,לחשוב בפרופורציות,זה שהוא לא אוהב אותך זה גם בעיה שלו, וזה לא סוף העולם!" אמרתי בניסיון נואש להרגיע אותה
"זה סוף העולם בשבילי! אתן לא מבינות את זה?!" היא קראה,אבל לפחות היא הפסיקה לבכות.
"קודם כל,זה טוב שהפסקת לבכות,זה כבר משהו,עכשיו תחדירי לך למוח שזה לא סוף העולם ובסוף את תהיי עם מישהו שאת אוהבת!" אמרה אגם,חמודה.
"ליאור,אגם צודקת.בסוף את תהיי עם מישהו שאת אוהבת,לא מישהו שהתאהבת בו ושבר לך את הלב" אמרתי והצדקתי את אגם כמובן.
"נכון,אם תחזרו זה יהיה בסדר,ואם לא תחזרו,אז את צריכה ללמוד שהכל לטובה,ככה זה" אמרה אגם
"טוב,את צודקת,אני לא אמורה להתאבל עליו,זה לא סוף העולם" אמרה ליאור
"או, סוף-סוף הבנת את זה" אני ואגם קראנו וחיבקנו את ליאור חיבוק מוחץ
"טוב,אין לנו זמן עכשיו לככת לקניון,אז…סרט?" שאלתי
"כן,סרט" הסכימה אגם ולאחר מכן הסתכלה על ליאור
"סרט" ליאור הסכימה והנידה בראשה
הלכתי לעבר המחשב והתיישבתי על הכיסא.
חיפשתי סרט טוב לראות, 'מפוצלים'? מה זה?
"אני שמה 'מפוצלים'" הודעתי ושהפעלתי את הסרט,וחזרתי לליאור ואגם.