היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 25-

עונה 2 פרק 25:

-נקודת מבט ליאור-

כל המשפחה שלי נכנסה לבית של אגם ומאור.
ראינו שכולם כבר פה.
כולם התחילו מחדש עם כל ה-'שלום' וה- 'חג שמח'.
כמובן שזרמתי עם זה.
שלום שלום, אבל איפה אביב ואגם?
"איפה אביב ואגם?" שאלתי את אימא של אגם ומאור מיד לאחר שחיבקה אותי חיבוק מוחץ.
"אני חושבת שהם בחדר,ליאורי" היא ענתה "תסלחי לי,אני צריכה לרוץ לסיים את הדברים" היא הוסיפה
"בטח ,בטח" אמרתי וחייכתי אליה
היא ישר רצה למטבח.
חייכתי לעצמי.
אימא של אגם ומאור ממש חמודה!
לפתע מישהו נגע לי בכתף
הסתובבתי.
זאת הייתה אגם ,ואביב לצידה.
חיבקתי את אגם חיבק מוחץ.
"מה קורה?" היא אמרה כשסוף-סוף ניתקתי אותה ממני
"בסדר…" עניתי "איפה הייתם?"
"אה…אביב עשה לי מחליק" היא ענתה
"אביב יודע לעשות מחליק?" שאלתי בהתפעלות,אגם גיחכה
"אגם!" גער בה אביב "שלא תגידי שזה לא טוב" אמר והרים חלק משיערה של אגם והראה לי.
"טוב תעזבו לי את השיער " אמר אמרה והחזירה את שערה למקומו.
"אגם למה עשית מחליק? כולם ירטיבו לך אותו" אמרתי
"חסר למישהו שירטיב לי את השיער!,הוא יהיה גלי בסוף " אמרה בהזהרה
אני ואביב צחקנו
"אל תסמכי על ההזהרה הזאת" אמר אביב
"איפה כל הילדים פה?" הוא הוסיף
"ילדים" אמרה אגם בגלגול עיניים "אנחנו מתבגרים"
"ילדים או מתבגרים,איפה כולם?" הוא שאל
"אנחנו פה!" שמענו קריאה מהאזור שליד הסלון
שלושתינו הסתובבנו.
מאור,רועי,שיר,אופק ועוד ילדה קטנה,אני חושבת אחות של אופק,היו שם.
"איזו חמודה!איך קוראים לה, בת כמה היא?" שאלה אגם והתכופפה לעבר הילדה הקטנה שהחזיקה בידו של אופק בחוזקה.
"קוראים לה אדל,היא בת ארבע" ענה אופק
אגם ליטפה את שיערה הבלונדיני ברכות ואדל חייכה אליה בביישנות.
אדל הייתה ילדה קטנה ומושלמת!
שיער בלונדיני ועיניים ירוקות.
היא לבשה שמלה קטנה וחמודה בצבע ורוד ונעלי בובה לבנות.
שיערה היה קלוע לצמה שבאה לקדמת הגוף והפוני שלה היה תפוס בסיכה על ראשה.
"אגם תשחררי את הילדה" אמר לה אביב
כי אגם לא הפסיקה לחבק את אדל.
"בסדר" אמרה אגם ,שחררה את חיבוקה ממנה והתרוממה בחזרה.
"אבל היא כל-כך חמודה" אמרה אגם והתכופה לעברה שוב.
אביב הקים אותה בחזרה.
"בסדר" הוא אמר
"אז מה קורה?" שאל אופק
"אחלה,מה איתכם?" שאלתי
"אחלה,מה איתכם?" אמר מאור וחיבק אותי
"אחלה,מה איתכם?" שאלתי שוב
"טוב, אולי די" הציעה אגם "עשיתם לי כאב ראש"
"אופק,אופק" קראה אדל לאופק בביישנות
פעם ראשונה ששמענו את הקול שלה,יש לה קול מלאכי.
"מה,כפרה עלייך?" ענה אופק והרים אותה אליו
"אפשר ללכת לאימא,כפרה עליי" אמרה אדל בשקט
אופק צחק
"כפרה עליי התכוונת" הוא אמר לה
"אבל אמרתי 'כפרה עליי' " אמרה אדל ללא הבנה
"הוא התכוון שלו צריך לומר 'כפרה עליי' ולא לך" אמרה לה אגם בחיוך
"אתה משגע אותי" אמרה אדל בקול וניסתה להתנתק ממנו.
"תלכי לאימא" צחק אופק והוריד אותה.
אדל כמובן ברחה ממנו ברגע שנגעה ברצפה והלכה לאימא שלה.
"איזה חמודה" קראה אגם
"אגם חפרת כבר" אמרה שיר וצחקה
"חג שמח גם לך" ענתה אגם בציניות
"גם לך מאמי" ענתה שיר
"אל תקראי לי מאמי" אמרה אגם
"כבר התחלת?" שאלה שיר
"לא" אמרה אגם ונשמה נשימה עמוקה
"אגם משהו לא בסדר עם הנשימות שלך, אולי תבדקי את זה?" שאל אביב בצחוק
"מצחיק מאוד" אמרה אגם בחיוך ציני
"בואו נצא לחצר" הצעתי
"יאללה" אמרה אגם
יצאנו לחצר.
אגם התרסקה ישר על הדשא.
"מה קרה אגם? עבדת קשה היום?" שאלתי ונשכבתי לידה
"בטח קשה,את יודעת מה זה להכין עוגה ל….כמה אנשים אנחנו?" היא עתה ושאלה
"עזבי" אמרתי
הבנים התיישבו על הכיסאות שליד השולחן
"אתם לא הולכים לבית הכנסת?" שאלתי
"עוד חמש דקות" ענה אביב לאחר שהסתכל על שעונו
"יואו,ליאור, את לא מבינה כמה אוכל יש בתוך המקרר" אמרה אגם
"פתחתי אותו להוציא את העוגה,עוד שנייה נפלו עליי כל הדברים" היא הוסיפה.
"אני מתארת לעצמי…" אמרתי וצחקתי
"טוב,אנחנו נלך לנו,ביי" אמרו הבנים
"ביי" ענינו והם הלכו.