היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 22-

עונה 2 פרק 22:

-נקודת מבט אגם-

-למחרת (שבת) בצהריים-

"אני קונה את מיאמי" הודעתי.
כן.
בשבת בצהריים אני ומאור מתיישבים בסלון ומשחקים בסוג של מונופול.
ילדים טובים ירושלים.
מאור ישב על הרצפה בישיבה מזרחית ואני שכבתי על הבטן,על הרצפה.
ההורים שלנו ישנים.

הרמתי את החבילה המלאה למדי של הכסף (של המונופול)שלי.
והבאתי למאור את הכסף על מיאמי ועוד כסף לבית ומלון.
"קחי" אמר מאור והביא לי את הכרטיס של מיאמי.
"תורך" אמרתי
הוא זרק את הקוביות.
יצא לו את ירושלים.
"אני קונה את ירושלים" הכריז מאור.
אוי לא.
זאת ירושלים, משלמים הרבה כסף אם נופלים עליה.
מאור לקח את הכרטיס של ירושלים.
פתאום מישהו נקש בדלת.
"מאור תעשה טובה,תפתח" ביקשתי
"טוב" נאנח מאור והלך לפתוח את הדלת.
אביב נכנס לבית והתיישב לידי,אחריו גם מאור.
אביב היה חתיךךךך
חולצה לבנה וג'ינס כהה.
השיער שלו היה מסודר כקוצים בטור באמצע ראשו,אבל קוצים ממש נמוכים
-(כמו כריסטיאנו רונאלדו, למי שמכירה)-

התרוממתי קצת ונתתי לאביב נשיקה קטנה על השפתיים.
"מה קורה?" אמרתי בחיוך לאחר שהתנתקנו וחזרתי למצבי הקודם.
"בסדר" אמר אביב ונשכב על השטיח לידי.
הוא הסתכל על הלוח של המונופול בחיוך קטן.
"אז כל שבת זה ככה אה ?" שאל אביב, עדיין בחיוך קטן.
"כן" עניתי בפשטות
"פשששש , מי קנה את מיאמי וירושלים?" שאל אביב
"אני מיאמי, מאור ירושלים" עניתי בקצרה.
"יפה,בזבזתם את הכסף" אמר אביב
"לא ממש" אמרתי והרמתי בידי את חבילת הכסף שלי
אביב חטף אותה מידי ובחן אותה.
"אפשר להמשיך כבר לשחק?" שאל מאור
"כן,תור מי?" שאלתי
"תורך" ענה מאור
זרקתי את הקוביות,יצא לי הפתעה.
'קבל 500 ש"ח' כך היה כתוב
"יש,זה פעם חמישית" אמרתי לאביב
"יפה,אף פעם לא יצא לי ככה" אמר אביב בהתפעלות
"תגיד,למה באת?" שאלתי
"סתם,אסור לבקר את חברה שלי?" ענה בשאלה ונשק ללחיי.
"מותר. הכל מותר" אמרתי וחייכתי
"יאללה אגם,תורך" אמר מאור
אני חושבת שהוא קנה את לונדון,קמצן…
"יאללה,זרקי,אני המנהל הכספי שלך" אמר אביב והרים את חבילת הכסף שלי.
גלגלתי עיניים וזרקתי את הקוביות.
עוד פעם, הפתעה.
"יש לך הרבה מזל היום" אמר מאור
"יש לי עוד תור" אמרתי, כי יצא לי דאבל.
מאור נאנח.
זרקתי שוב את הקוביות.
'רשות המס'.
אני שונאת את זה.
"אוף! מאור,אתה והפה הגדול שלך" התלוננתי
למרות שיצא לי רק לשלם 100 ש"ח.
למאור.
"אביב תן לו מאה שקל" אמרתי לאביב
" 'כמו שאת, אני צריך אותך כאן
לא לפעמים כל הזמן, ברגעים שקשה לי מידי.
זו את, שזורקת חיוך, אז כל מה שהפוך,
מסתדר- " שר מאור קטעתי אותו
"בחיי שזו את' " שרתי בשקט שלא יגיד משהו אחר
שרנו את השיר 'כמו שאת' של מאור אדרי.

"את שרה יפה" אמר אביב וליטף את שערי.
"בקטנה" אמרתי
"לא,את באמת שרה יפה,הקול של מאור גם עבר אלייך" אמר אביב ברצינות.
"אם אתה אומר" אמרתי ונאנחתי.
מה שרתי? רק שלוש מילים. ובשקט.
"מה את מזלזלת?" הוא שאל
"לא מזלזלת,פשוט רק שרתי שלוש מילים ובשקט" אמרתי
"תשירי שנייה,יכול שהסגנון שלך הוא שקט" אמר אביב
"טוב" נכנעתי והתחלתי לשיר.

" 'זו את שהגעת בשקט עם ידיים חמות,
זו את שליטפת ברגש עד שיכולתי לראות.
הייתי עיוור בלעדייך בלי כיוון בדרכים,
הייתי חולם רק עלייך אם לא היית כאן איתי.

כמו שאת, אני צריך אותך כאן
לא לפעמים כל הזמן, ברגעים שקשה לי מידי.
זו את, שזורקת חיוך, אז כל מה שהפוך,
מסתדר בחיי שזו את.

ורק את קוראת לי מאמי, ומתכוונת באמת.
לתאר כמה את יקרה לי, בא לי לצעוק מהלב.

הייתי עיוור בלעדייך, בלי כיוון בדרכים.
הייתי חולם רק עלייך אם לא היית כאן איתי.

כמו שאת, אני צריך אותך כאן
לא לפעמים כל הזמן, ברגעים שקשה לי מידי
זו את, שזורקת חיוך, אז כל מה שהפוך,
מסתדר בחיי שזו את.
זו את שהגעת בשקט עם ידיים חמות' "

שרתי,סלסלתי והעלתי את הקול שלי באמצע השיר.
אין לי מושג מאיפה הקול הזה בא.
"מה את מבלבלת לי בשכל? את שרה יפה!" אמר לי אביב וחיבק את מותניי
"טוב,בסדר" הסכמתי איתו לבסוף
"סוף סוף הבנת את את זה" אמר אביב בהתרגשות ונישק אותי.
אני רק צחקתי.