היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 16-

עונה 2 פרק 16:

-נקודת מבט אגם-

ליאור יצאה מהחדר ואביב נכנס.
הוא נשכב לידי וחיבק אותי,לא התנגדתי.
לאחר כמה דקות הוא החליט לדבר.
"סליחה" הוא לחש והסתכל עליי.
"בסדר,אני צריכה לבקש סליחה,לא אתה" אמרתי ועדיין בהיתי בתקרה
"טוב,אולי תפסיקי לבהות בתקרה?" הוא צחק
צחקתי גם והעברתי את מבטי אליו.
"סליחה שהייתי עצבנית,פשוט,זה קרה לא מזמן,הייתי מאוד קשורה אליו,תבין אותי" אמרתי.
בעיניי הופיעו שוב דמעות.
"אני מבין,זה בסדר,זה ככה אצל כולם" אמר וסילק דמעה בוגדנית שהתגלגלה על לחיי
"אני שמחה שאתה מבין אותי" אמרתי בחיוך קטן
"אני שמח שאת שמחה" הוא אמר
צחקתי.
הוא נראה שמח ונישק אותי.
התנתקנו.
הוא חייך.
"מה אתה מחייך?" אמרתי
"אסור?" הוא שאל,עדיין בחיוך
"כן" אמרתי בחיוך קטן
"אז למה את מחייכת?" הוא שאל בחיוך ניצחון
"כי בא לי" עניתי בפשטות ועדיין חייכתי
"מת עלייך" הוא קרא ונישק אותי
"מתה ממך,מתה" אמרתי כשהתנתקנו
אביב קם מהמיטה.
"כשתחליטי לבקש סליחה,תבואי לסלון" אמר בנפגעות מסוימת
"למה? תישאר פה,חבל שתתייבש בסלון" אמרתי וצחקתי
"ההצעה שלי עדיין בתוקף" הוא אמר בקשיחות מזויפת ויצא מהחדר.
לאחר חמש דקות החלטתי לרדת.
הוא באמת בסלון?
קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת.
"בווווווווו" שמעתי קול,זה הקול של אביב
"אה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" מיד צרחתי
אביב צחק,
עכשיו ראיתי שגם ליאור ומאור היו שם, וצחקו.
"מה אתם צוחקים? ואתה," פניתי לאביב "תבקש סליחה"
"טוב,בואי נסכם ששנינו מבקשים סליחה עכשיו וזהו" הוא הציע
"בסדר" אמרתי ונישקתי אותו
"אחמ אחמ…" השתעל מאור בכאילו "בואו נרד לסלון" הוא הציע
"בסדר…" הסכמתי
התחלנו לרדת במדרגות.
פתאום,באמצע המדרגות,החלקתי.
"איייייייי!!!!!!!!!" קראתי בכאב לאחר שהחלקתי על חצי מהמדרגות
"את בסדר?" קראו אביב,ליאור ומאור שירדו במהירות את המדרגות שנשארו להם לרדת.
"לא" קראתי,הכאב ברגלי השמאלית היה גדול,מאוד מאוד גדול.
אביב ומאור הרימו אותי לספה ושמו את רגלי על השולחן.
"אין לך עכשיו מה לומר לאימא ששמתי את הרגל על השולחן" אמרתי למאור וכולם צחקו
"על זה את חושבת?" אמר מאור והביא לי קרח,כדי להוריד את הנפיחות ברגל.
"למה לא? זה טוב שהיא לא חושבת על הרגל" אמר אביב והתיישב לידי
"אם אתה אומר…" אמר מאור.
הוא וליאור התיישבו בספה השנייה.
"תגידו,הרגל לא נראית לכם מוזר? היא כואבת ממש,אולי צריך גבס?" אמרתי בעצב
"גבס?" אמר מאור
"חכי שנייה" אמר אביב וקם.
הוא התיישב ליד השולחן,קרוב לרגל שלי.
"כואב?" שאל אביב ונגע ברגל שלי והזיז אותה קצת
"איייי,כן" קראתי בכאב
"או או" אמר מאור
"תזיזי אותה רגע" אמר אביב
ניסיתי להזיז את הרגל,לא הצלחתי,הכאב חזק מידי.
"לא,זה כואב מידי" אמרתי והתחלתי לבכות
"נראה לי ששברת את הרגל" אמר אביב והתיישב לידי בחזרה
"לא נורא,היא תישאר בבית" אמרה ליאור
צחקתי תוך כדי בכי
"האמת מתאים לי עכשיו" האמרתי
"כן?" אמר אביב "כשתראי כמה חומר יהיה לך להשלים את תבכי בלי קשר לרגל"
"אתה ממש מעודד" אמרתי
"כן,אני יודע" אמר אביב בציניות.
מאור התקשר לאימא.
הוא דיבר איתה בקשר לרגל שלי.
"אימא באה עוד מעט" אמר מאור.
"אוף" אמרתי
"מה אוף?" שאל מאור
"בטח יגרד לי מתחת לגבס,עכשיו קיץ" קראתי
"באסה" הסכימה איתי ליאור
"תהני מהשעות האחרונות עכשיו בלי גבס" אמר אביב
"תודה" אמרתי בציניות
"בבקשה" הוא החזיר
"יופי" אמרתי בחזרה
"סיימתם?" שאל מאור
"כן" אני ואביב ענינו ביחד וצחקנו
"יופי" אמר מאור והדליק את הטלוויזיה.