היא לא את ♥ -עונה 2 פרק סיום-

עונה 2 פרקי סיום:

-נקודת מבט מאור-

הסתובבתי עם יובל בחלק האחורי של בית הספר.
אני לא יודע אם אני אוהב עדיין את ליאור…
כאילו,אני אוהב את יובל, אבל אני אוהב את ליאור, בהחלט סיבוך…
נישקתי את יובל והושבתי אותה עליי תוך כדי שאני מתיישב בעצמי על הספסל.
"יובל, את אוהבת אותי?" שאלתי את יובל
"ברור,כבר אמרתי לך את זה מזמן,אבל אתה היית עם ליאור" היא ענתה ואמרה את החלק האחרון בשקט
"אתה אוהב אותי?" היא שאלה, ואללה,אני כבר לא יודע…
"כן,בטח שאני אוהב אותך,אז למה באתי אלייך?" עניתי, ליתר ביטחון, שלא תתהפך עליי עכשיו….
היא כרכה את ידיה סביב צווארי ונישקה אותי נשיקה ארוכה.
זרמתי איתה וכרכתי את ידי סביב מותניה.
במהלך הנשיקה היא עצמה את העיניים שלה,אני לא.
רציתי לראות איך האחרים מסתכלים עלינו…
מזווית עיני ראיתי את אגם ושיר מסתכלות עלינו בגועל.
טוב,זה לא שציפיתי שיסתכלו עליי בדרך אחרת…
התנתקנו מהנשיקה ויובל עדיין כרכה את ידיה סביב צווארי ואני עדיין כרכתי את זרועותיי סביב מותניה.
יובל חייכה אליי חיוך מתוק וחייכתי אליה בחזרה,אבל משהו בחיוך שלה היה קצת מוזר…
ישבנו ככה כמה דקות עד שצלצול בית הספר התנגן וקטע את מתון החיוכים שלנו.
הרמתי את יובל ממני בעדינות והלכתי איתה לכיתה,ראיתי שאגם,שיר וכל השאר הלכו אחרינו ונכנסו גם הם לכיתה.
התיישבתי במקומי ויובל התיישבה לידי,כי ליאור לא באה היום.
"מה? את לא רוצה חופש ממני?" שאלתי את יובל,מנסה לסלק אותה בעדינות…
תאמינו לי, אני חושב שיש לי פיצול אישיות,זה לא מצחיק…
"רק נהיינו חברים וכבר אתה מסלק אותי?" שאלה יובל ,נעלבת
אנחנו חברים?
"לא" עניתי במהירות וקרבתי אותה אליי, הרמתי אותה כדי שתשב על השולחן.
היא הרימה את ידיה ושיחקה בשיער שלי. אוקיי ,את יכולה להזיז את היד שלך?
"כולם לשבת במקומות!" שמעתי את הקול של המורה וכבר ראיתי אותה נכנסת לכיתה ומתקדמת לעבר השולחן שלה.
"גברת יובל,מה קורה?" אמרה המורה וסימנה ליובל לרדת מהשולחן שלי ולחזור למקום שלה.

—

"ביי" אני ואגם אמרנו לכולם ולאחר מכן נכנסנו לבית שלנו,השאר המשיכו לבתים שלהם.
"מה קרה שליאור לא באה היום?" שאלתי את אגם בזמן שטיפסה במעלה המדרגות, וכך גם אני.
"לא יודעת,תנחש לבד" ענתה אגם בציניות וסגרה את דלת החדר שלה.
פתחתי את דלת החדר שלי,נכנסתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת בחוזקה, למה הכל צריך להיות מסובך?
זרקתי את התיק שלי בפינת החדר ונשכבתי באפיסת כוחות על המיטה, את ראשי הטרידו המון שאלות.
אני אוהב את ליאור?
אני אוהב את יובל?
ואם כן, איך בכלל התאהבתי ביובל?
אולי אני אוהב את שתיהן?
זה אפשרי בכלל?
מה אני הולך לעשות?
מה אני אמור לעשות?
איך אני יכול להחליט? אני אוהב את שתיהן…
ואולי אני לא אוהב את שתיהן?
אולי אני אוהב רק אחת מהן?
לכל השאלות האלה אין לי תשובה, ואני חייב שתהיה לי תשובה.
מרוב השאלות שהתרוצצו לי במוח לא שמתי לב שאגם עומדת בפתח הדלת ומביטה בי.
"מה יש לך? הכל טוב?" היא שאלה והתיישבה על קצה מיטתי
"אני לא יודע בעצמי" מלמלתי במן יאוש
"מה קרה? ספר. על מה אתה חושב?" שאלה אגם בקול עדין
אני מגלה בה צד חדש שלא הכרתי.
"אני לא יודע אם אני אוהב את יובל או את ליאור" התחלתי לפרוק הכל "אין לי מושג אם אני אוהב את שתיהן,אם אני אוהב רק אחת, או אם אני אוהב בכלל.
מה אני הולך לעשות? מה אני צריך לעשות?"
"קח הפסקה" אגם הציעה לי "תיפרד מיובל,קח כמה ימים,תבדוק עם עצמך את מי אתה אוהב באמת.
תבדוק מי זאת שמקפיצה לך את הלב ומרעידה לך את הגוף,זאת היא שאתה אוהב באמת" אמרה אגם ,ליטפה קלות את ברכי ויצאה מהחדר.
הלכתי לישון,מחכה לתשובה שתבוא, או שאולי לא….

-בוקר-

בוקר.
הסרתי את השמיכה שלי מעליי והתרוממתי למצב ישיבה.
התשובה שחיכיתי לה לא באה, יותר מזה, החלום שחלמתי בלילה רק סיבך את העניינים.
חלמתי שאני נמצא בחדר שלי וליאור ויובל נמצאות גם.
ובחלום היה כאילו כל הדברים הטובים שקרו לי עם כל אחת מהן ואז כשבדיוק עמדתי להחליט במי לבחור התעוררתי; כן,באסה….
קמתי מהמיטה והלכתי לארון, לקחתי מכנסיים קצרים וחולצה צרה בצבע כחול ונכנסתי להתקלח.

—

יצאתי מהמקלחת, התלבשתי, שמתי בושם ודאודורנט וירדתי למטה.
"בוקר" אמרתי לאגם שהייתה במטבח והכינה לעצמה משהו לאכול.
"טוב" היא השלימה אותי בחיוך וצחקה לאחר מכן
"את לא מבינה על על מה חלמתי" אמרתי לאגם בזמן שמזגתי לעצמי שוקו
"נו?" אגם אמרה סקרנית, ואני התחלתי לחשוב על ליאור וחייכתי לעצמי כמו דביל…
"מאור!" קראה אגם וסימנה על כוס השוקו, לא הבנתי…
"מה?" התעוררתי ממחשבותיי
"השוקו שלך נשפך!" קראה אגם ולקחה את בקבוק השוקו מידי.
הסתכלתי על כוס השוקו שהתמלאה עד גדותיה.
הוצאתי מהמגירה מגבת,נקייה,יש לציין, וניגבתי את השוקו שהתפשט בינתיים על כל השולחן.
"מה אתה עושה?!" קראה אגם וחטפה את המגבת מידי, היא זרקה אותה בחזרה לאחר כמה שניות.
"מנקה,גם עם זה יש לך בעיה?!" התעצבנתי
"לא, אבל מנקים את זה עם סמרטוט!" היא התעצבנה גם ולקחה סמרטוט לח שנח על השיש.
היא החלה לנגב ביסודיות את השולחן.
איכס! בחיים לא הייתי נוגע בסמרטוט כזה או אחר, גועל נפש בעליל !!
עשיתי פרצוף נגעל,לקחתי את כוס השוקו שלי ושתיתי.
אגם סיימה לנגב את השולחן ושטפה את הסמרטוט בכיור.
כבר אמרתי שזה גועל נפש?!
סיימתי לשתות את השוקו והנחתי את הכוס בתוך הכיור.
"נו,על מה חלמת?" שאלה אגם בקוצר רוח בזמן שהיא הכניסה את האוכל שלה לתיק ונתנה לי גם את שלי.
סיפרתי לה על ליאור ויובל והדברים שראיתי.
"יש לך סיפור קשה" אמרה אגם וצחקה, לא הבנתי מה מצחיק אבל נזרום…
"בואי נצא" הצעתי וגררתי אותה לדלת הכניסה, פתחתי את הדלת,דחפתי את אגם לבחוץ, יצאתי גם וסגרתי את הדלת.
כולם כבר חיכו לנו בחוץ.
שמתי לב שליאור באה היום.
חייכתי אליה חיוך קטן והיא חייכה אליי חיוך ביישני בחזרה.
חיוך ביישני כמו פעם, לפני שנהיינו חברים בפעם הראשונה…
אחחח, נוסטלגיה.
התחלנו ללכת לכיוון בית הספר.
שבוע אחרון ללימודים.

-נקודת מבט ליאור-

כולנו חיכינו למאור ואגם מחוץ לבית שלהם.
הפעם החלטתי לבוא.
מאור לא אוהב אותי? לא צריך.
האהבה שלי אליו תעבור לי לאט לאט; אין מה לעשות…
מאור ואגם יצאו והתקדמו אלינו.
מאור חייך אליי חיוך קטן וחייכתי אליו בחזרה.
אני לא יכולה שעד שאני מחליטה שהאהבה שלי אליו תעבור לי הוא מחליט לעורר אותה עוד יותר; זה משגע אותי !

—

הפסקה אחרונה.
כולם משום מה לא רצו לבוא איתי לבחוץ.
אז יצאתי להפסקה לבד והתיישבתי לי על ספסל בחוץ.
אם הם לא רוצים לארח לי חברה,אני אתחבר עם הפלאפון והאוזניות, לא צריך את החברים האמיתיים…
שמעתי את השיר 'זוכרת' כמו תמיד.
לפתע הרגשתי נגיעה בכתף.
הסתובבתי בבהלה,זה היה מאור.
כבר אמרתי שהוא מעורר עוד יותר את האהבה שלי אליו דווקא כשלא צריך?!
עצרתי את השיר והסרתי את האוזניות מאוזניי.
"ליאור" אמר מאור בשקט והתיישב לידי.
"מה?" אמרתי ביובש, משחקת אותה כאילו זה לא מפריע לי, אבל בתוך תוכי מתחוללת מערבולת של רגשות.
"אני מצטער, באמת, שזה התחיל בכלל עם יובל, שפגעתי בך.
אמנם הייתי עם יובל,אבל תמיד חשבתי עלייך… היא לא את.
אני אוהב אותך" הוא אמר, הוא אמר את שלושת המילים האלה ששינו הכל
ואני לא יודעת מה לעשות…
לסלוח לו?
ואם אני אפגע שוב?
אבל באהבה צריך לקחת סיכונים, אם אוהבים באמת…
אני אוהבת אותו?
כן,אני אוהבת אותו.
"אני אוהבת אותך" מלמלתי ותוך שנייה הרגשתי את שפתיו על שפתי.
המגע המתוק הזה שכל- כך התגעגעתי אליו.

-נקודת מבט כללית-

– כעבור שש שנים-

מאור וליאור התחתנו, ליאור בהריון ויש להם בן.
אגם ואביב התחתנו, אגם בהריון ויש להם תאומים,בן ובת.
שיר ואופק התחתנו גם ויש להם בת.
לרועי יש חברה והוא עומד להציע לה נישואין.
וזהו ה(ל)סיפור, 'היא לא את ♥'.