היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 9-

עונה 2 פרק 9:

-נקודת מבט ליאור-

אופק,מאור ורועי התיישבו לידנו.
אביב ישב ליד אגם והניח את ידו עליה.
ישבנו ככה: רועי -> אני -> מאור -> אגם -> אביב -> שיר -> אופק
כולנו ישבנו מחובקים.
אגם תפסה בידו במהירות והרימה את ראשה,היא עזבה אותו כשראתה שזה אביב.
"למה זה היה?" אמר אביב
"חשבתי שאלה שני האנשים האלה…" אמרה אגם והתחילה לבכות
אביב הסתכל עליה בעצב
"אל תבכי" הוא לחש וניגב את דמעותיה
"מה 'אל תבכי'? לך תדע מה הם יעשו לנו!" קראה אגם תוך כדי בכי
אביב נאנח וחיבק אותה
"הם הרדימו גם אתכם?" שאלה אגם לאחר שנרגעה
"כן,שנייה אחרי שנכנסנו לשירותים,עוד לא שמנו לב שאופק היה שם אפילו…" ענה אביב
"אנשים משוגעים…" מלמלה אגם
"מה איתכן?" שאל אביב
"אנחנו יצאנו לשירותים ואז ראינו את שיר ושפכנו עליה מים וגילינו שהדלת נעולה ואחרי שישבנו על הרצפה ,פתאום נכנסו שני האנשים האלה ו…" אגם עצרה
היא התחילה לבכות שוב.
"דיי…" לחש אביב וניגב שוב את דמעותיה
מאור חיבק אותה מצידה,חזק.
אגם נרגעה קצת והמשיכה
"ואז איש אחד הוציא מאחוריו משהו וריסס עלינו ונרדמנו,את השאר אתם יודעים" סיימה אגם להסביר
"לא ניסיתם להתקשר להורים שלכן?" שאל אביב
"איך? אין קליטה" ענתה אגם
"מה?" מלמל אביב
הוא הוציא את הפלאפון שלו והסתכל עליו
"אני לא מאמין…" הוא מלמל "מה זה? הם חשבו על הכל" הוא קרא
"יש למישהו מושג איפה הם עכשיו בכלל?" שאל מאור
פתאום הדלת נפתחה כמו כדי לענות למאור על שאלתו
לחדר נכנסו שלושה אנשים רעולי פנים.
גם הם היו זהים לקודמם,אבל אין לי מושג אם שניים מהם הם אותם אנשים ממקודם…
כולנו נדרכנו.
ראיתי שהם החזיקו בשקית כלשהי
"קחו" אמר איש אחד וזרק את השקית על הרצפה
"ושאף אחד מכם לא יעז לעשות בעיות!" הזהיר השני ושלושתם יצאו
שמתי לב שהיה להם מכשיר שערבל להם את הקול,הם חכמים…
"מה זה?" לחשה אגם
אביב הרים את השקית והציץ בה
"סוג של לחם…וכמה בקבוקי מים" ענה אביב והתיישב לצידה בחזרה
"לא הבנתי,הם חוטפים אותנו ונותנים לנו לאכול?" שאלה שיר ללא הבנה
"מה את מעדיפה שנגווע ברעב?" ענה לה אביב
"תפסיקו לדבר ככה,זה נותן לי תחושה שאנחנו בסוג של גטו" אמרה אגם
"זה לא סוג, זה גטו" אמר רועי
"ממש מעודד אתה" אמרה אגם
"זאת האמת" הוא החזיר
"זה עדיין יעזור אם לא תדברו על זה ככה" אמרה אגם
"טוב…" סיכם רועי
"אממ….אני חושב שזה קצת יבש" אמר אביב
"גטו" בכתה אגם
"מה את ילדה קטנה?,תתמודדי קצת" התעצבן מאור
"מה 'ילדה קטנה'? אתה אח שלי,תתבייש!" קראה אגם בבכי והתנתקה ממאור
"מה יש לך?" אמר לו אביב ונתן לו מכה על הכתף
"מה שקורה פה מוציא אותי מדעתי…" התנצל מאור
"טוב אתם רוצם לאכול או לא?" שאל אביב
"עדיף שנשמור את זה לאחר כך…" אמרתי
"כן…" הסכימו איתי כולם
"מי שישמע אותנו מדברים יחשוב שאנחנו באמת בגטו…" התבדחה שיר
אבל אף אחד לא חייך,כולנו ידענו שזה לא זמן לצחוק
"טוב מה? תצחקו קצת" קראה שיר
"איך את יכולה לחשוב על זה? את לא יודעת מה יכול לקרות לך בעוד שנייה" קראה אגם בכעס
"בסדר,תהרגו אותי וזהו" אמרה שיר ומיד הוסיפה: "אופס…"
כי כולנו נעצנו בה מבטים,כולנו יודעים שיכולים לעשות לנו מה שרוצים עכשיו
"סליחה…" לחשה שיר
"בסדר…" אמרתי
"מישהו אמור לחפש אותנו כבר מזמן,לא?" שאלה שיר
"האמת שלא חשבתי על זה עד עכשיו" הודיתי "הם היו חייבים לחפש אותנו מהלילה כבר…"
"בטח כולם משתגעים" שיערה שיר
"כן אה…" הסכמנו איתה כולנו

-נקודת מבט שי (אח של ליאור ורועי)-

אני לא מרגיש כל כך טוב…
לא יודע למה…
יצאתי מהצבא ,בדרך לבית.
לא דיברתי עם ליאור ורועי כבר כמעט שבוע.
אני מתגעגע אליהם…
—
הגעתי לבית ודפקתי בדלת.
אימא פתחה לי את הדלת.
היא הייתה נראית נורא,טוב לא כל -כך ,אבל עדיין
עיניה היו אדומות מרוב בכי,אני חושב… והיא הייתה נראית עייפה,ממש.
"מה קרה אימא?" שאלתי בבהלה ונכנסתי לבית
"ואיפה ליאור ורועי?" שאלתי
השעה כבר -16:00…
"לא יודעת" היא ענתה
"מה זה 'לא יודעת'?" שאלתי בבהלה
הם הילדים שלה…
"הם נעלמו וגם,אביב ומאור ואגם ושיר ואופק" היא דיברה מהר "כולם נעלמו"
מה נעלמו עכשיו?!
"מה? מתי?" שאלתי והתיישבנו על הספה
"אתמול בערב,מאתמול בערב הם יצאו ולא חזרו אפילו כדי לישון" היא בכתה שוב
שתקתי.חיבקתי אותה חזק ושתקתי.
זאת ההרגשה הלא טובה שהייתה לי…