היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 8-

עונה 2 פרק 8:

-נקודת מבט ליאור-

מצידה של אגם ראיתי רגליים של ילדה מונחות על הרצפה,מוזר…
התקדמתי קצת צמוד לאגם וראיתי את כל גופה.
הרגליים,הידיים,הבטן ואז הראש ,העיניים שלה היו עצומות.
רגע,זאת לא שיר?!
"זאת שיר?!" שאלתי בהלם את אגם
"כן…" גמגמה אגם
"טוב,אגם תרגעי" אמרתי,היא הייתה בהלם!
"טוב,זהו,נרגעתי" אמרה אגם לאחר שנשמה כמה נשימות עמוקות
"יופי,בואי נשפוך עליה מים כדי שתתעורר" אמרתי
"טוב" אמרה אגם
היא אספה בידיה מים ושפכה על הראש של שיר
לאחר כמה שניות שיר התחילה לזוז.
היא מצמצה קמת בעיניה והזיזה את רגליה.
"מה אתן עושות פה?איפה אנחנו בכלל?" שאלה שיר בקול חלש
"אנחנו בשירותים של הקניון" השיבה אגם
"וחיפשנו אתכם כי לא עניתם" הוספתי ושיר קטעה אותי מיד
"עניתם?" שאלה שיר והתרוממה קצת מהרצפה הקרה
"את ואופק" הסברתי "את לא זוכרת?" שאלתי
מה קרה לה שהיא לא זוכרת?!
שיר עצמה את עיניה ולאחר שניות ארוכות פתחה אותן בחזרה
"נזכרתי…" היא מלמלה "אני ואופק הסתובבנו קצת בקניון אחרי שהיינו במסעדה ואחרי שאתם התקשרתם התכוונו ללכת הביתה,אז הלכנו בדרך לשירותים,אחרי שיצאתי מהשירותים ושטפתי ידיים מישהו ,נראה לי…, נכנס וריסס עליי משהו,לא הספקתי להתנגד וכבר נרדמתי או משהו…ואת ההמשך אתן יודעות" אמרה שיר
אני ואגם היינו בהלם מוחלט!!!
אשכרה מישהו ניסה לחטוף פה מישהו או משהו כזה!!!!!
הרי למה שמישהו יעשה משהו כזה סתם…!
"רגע,בואו נלך לראות איפה אופק וכולם,אחרי תספרי בדיוק מה שהלך" אמרה אגם לאחר שהתעשתה והלכה לפתוח את הדלת
אני הקמתי את שיר ותמכתי בה כדי שלא תיפול
"הדלת לא נפתחת…" אמרה אגם
אני ושיר הסתכלנו אחת על השניה
"בטוח?" שאלתי
"הנה תסתכלו,מה אני נראית לכם?" אמרה אגם
היא הראתה לנו שהדלת לא נפתחת.
"מה הולך פה?" אמרה שיר בקול מפוחד
"לא יודעת,אני מתקשרת להורים שלי…" סיננה אגם
היא הוציאה את הפלאפון שלה ולאחר שהציצה בו פקחה את עיניה בתדהמה
"תראו מה זה,גם על זה חשבו,אין פה קליטה!" קראה אגם
"רגע מה את אומרת פה בעצם? ש…" אמרתי
"משהו מסוכן קורה פה" השלימה אגם את הלך המחשבה שלי
"אני לא מאמינה…" מלמלתי והתיישבתי על הרצפה
אגם ושיר התיישבו מיד אחריי
כולנו עוד שנייה בכינו.
"אתן חושבות שזה קרה גם לאופק?" שאלה שיר
טרם הספקנו לענות לה ולחדר השירותים נכנסו 2 אנשים.
במילה אחת: מפחידים
זה מה שהם היו,מפחידים
הם היו לבושים מרגל עד ראש בבגדים שחורים.
על ראשם היה כמו כיסוי שחור כזה של הפנים שיש לו חורים בעניים ובאף,חוץ מזה,הם היו גדולים וכמו שאמרתי: מפחידים.
שתקנו מרוב הלם
אף אחת מאיתנו לא העזה להוציא הגה מפיה.
ראיתי שאיש אחד מוציא משהו קטן מאחורי גבו.
הרגשתי את האחיזה של שיר ואגם מתהדקת בי,הן,כמוני,היו מפוחדות ובצדק.
בתוך שנייה הרגשתי משהו מרוסס עלינו ומאז ראיתי רק שחור,הרגשתי שאני עומדת להתעלף…
וכך היה.
—
התעוררתי.
מה זה,איפה אני?
בבת אחת נזכרתי.
מצאנו את שיר,סגרו עלינו את הדלת והרדימו אותנו.
היינו עכשיו בחדר ריק ולבן.
ארבעה קירות.
שיר ואגם היו לידי.
שיר ישנה והניחה את הכתף עליי.
ואגם? אין לי מושג אם היא ישנה או לא…
היא ישבה וגבה מונח על הקיר,ברכיה מכופפות,ידיה עוטפות את ברכיה וראשה, ראשה היה שמוט.
פתאום חלק מהקיר נפתח או שזאת הייתה דלת לבנה?
אין לי מושג,החומר הזה הרע לי
הדלת / קיר נפתח / נפתחה ונכנסו 2 אנשים שהיו זהים לאלה שהרדימו אותנו אתמול וחבורה של בנים.
אלה היו: אופק,מאור,רועי ואביב.