היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 4-

עונה 2 פרק 4:

-נקודת מבט ליאור-

בוקר,יום חמישי.
קמתי ושטפתי פנים.
לאחר מכן התלבשתי בשמלה שקניתי אתמול עם אגם ושיר,מבד נעים,קלילה,בצבע תכלת.
שמתי נעלי עקב בצבע תכלת.
התאפרתי איפור עדין ועשיתי מחליק.
לאחר שסיימתי,לקחתי את התיק וירדתי למטה.
רועי כבר היה מאורגן והוא עמד ליד הדלת.
הלכתי למקרר והוצאתי 2 שוקו בשקית.
"תפוס" אמרתי לרועי וזרקתי לעברו שקית אחת של שוקו.
הוא תפס את שקית השוקו ופתח את הדלת.
ראיתי שכולם חיכו לנו בחוץ כבר.
"יאלה,את באה?" אמר/שאל רועי
"כן…" מלמלתי ויצאנו לבחוץ.
"היי" אמרו אגם ושיר וחיבקו אותי
"היי…." עניתי והתחלנו ללכת לבית הספר.
—–
-צלצול סיום הלימודים-
סוף סוף היום הזה נגמר!
יצאתי מהכיתה כאשר כולם אחרי,אביב כבר חיכה לנו מחוץ לכיתה….
"סוף סוף ,זה נגמר!" קראה אגם במין התרגשות.
"כן אה…" הסכמתי איתה
כל היום התעלמתי ממאור וזה לא היה קל…
מאור יושב לידי וזה קצת קשה להתעלם ממישהו שיושב לידך…
יובל בכלל הייתה בעננים כשהיא שמעה שאני ומאור נפרדנו.
או שהיא אוהבת אותו,ואני מתחילה להאמין לזה עכשיו, או שהיא שמחה בגלל שרע לי עכשיו,מאוד רע לי…
"ליאור?" קראה לי אגם ונופפה בידי מול פניי ,מעירה אותי מהמחשבות…
"מה?" עניתי
"כלום…" היא אמרה וחיבקה אותי מהצד תוך כדי שאנחנו מתחילים להתקדם לעבר הבתים שלנו.
"רוצים שנלך להופעה או משהו בקרוב?" העלתה אגם רעיון
"יש לי את המסע לפולין עוד שבועיים בערך וכמה בגרויות אבל אפשר לפני…" אמר אביב
"אני משתתפת בצערך" אמרה אגם
"תודה" אמר אביב בציניות "אולי תשתתפי גם במאמץ?"
"באיזה מאמץ אני יכולה להשתתף כבר?" שאלה אגם ללא הבנה
"לא יודע…" ענה אביב וגירד בעורפו "אולי תעזרי לי לארגן את המזוודה?" שאל
"סגרנו" ענתה אגם וחיבקה אותו
"יופי" הוא אמר בחזרה
"מעניין איך זה המסע הזה" תהתה אגם בקול
"אל תשאלי אותי,גם אני לא ממש יודע…" אמר אביב
"לא ממש" ענתה אגם בהתחכמות
"נו,את יודעת,נוסעים לפולין,מצעד החיים,הולכים למחנות השמדה,כל הדברים האלה…." הוא אמר
"וואי ,לא בא לי ללכת לשם" אמרה אגם
"למה?" התערבתי בשיחה שלהם ושמתי לב שהגענו לבית. עצרנו.
"לא יודעת,מחנות השמדה…" ענתה אגם ולא ידעה איך להסביר את זה
"אל תדאגי יש לך עוד שנה לחשוב על זה" הרגיע אותה אביב
"רוצה לבוא אליי?" שאלה אגם
"טוב,אני הולך להשים את התיק בבית ואני בא" ענה אביב
הילדים האלה דיברו הרבה היום,כל הדרך אף אחד לא דיבר חוץ מהם….
"ביי" אמר אופק
"ביי" ענינו וגם שיר,אביב ואגם ומאור הלכו כל אחד לביתו.
וכך גם אני ורועי.

-נקודת מבט אגם-

אני ומאור נכנסנו לבית וכל האחרים הלכו לבתיהם,אביב תכף צריך לבוא.
"שמת לב שרק את ואביב דיברתם הפעם?" אמר לי מאור שכבר התיישב לאכול.
"וואלה,נכון,מה קרה נהייתם שקטים?" עניתי ושאלתי
"או שאת ואביב הייתם יותר רועשים" בחר מאור כיוון אחר, גלגלתי עיניים ושמתי לי אוכל בצלחת, אימא שלי הכינה שניצלים וצ'יפס.
לעוף ובשר אני פחות מתחברת אבל שניצל זה בסדר…
אכלתי קצת אז שמעתי את צלצול הפעמון שבדלת,בטח זה אביב….
הלכתי לפתוח את הדלת ומאור בדיוק סיים לאכול אז הוא עלה לחדרו.
פתחתי את הדלת,זה היה אביב…הוא נישק אותי ונכנס לבית.
"בוא נעלה לחדר שלי" ביקשתי
"קודם תסיימי לאכול" אמר אביב בהחלטיות
"אוף…!" רטנתי והתיישבתי על כיסא הבר.
לנו ובכלל, לכל הבתים בשכונה כמעט יש דבר שנקרא אי במטבח שזה כאילו כמו שולחן כזה מאבן בצורת אי ומעליו שיש…
אביב התיישב מולי והסתכל עליי בזמן שאכלתי
"רוצה גם?" שאלתי את אביב והוא הניד את ראשו לשלילה
"כל כך יפה ויש לה רק אחד בלב,כל כך יפה,כל כך יפה שזה לא כואב…" שר לי אביב ואני צחקתי ואחר כך חייכתי
"מי זה האחד הזה?" שאלתי והוא חייך גם וענה:"אני"
"כאילו שאת לא יודעת" הוא הוסיף,עדיין מחייך בזמן ששמתי את הצלחת שלי בכיור,אחרי שסיימתי לאכול
חייכתי שוב ונתתי לו נשיקה
"עכשיו בוא כבר" אמרתי ומשכתי אותו למדרגות ועלינו לחדרי.