היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 14-

עונה 2 פרק 14:

-נקודת מבט אגם-

יצאתי מהמקלחת ונשכבתי על מיטתי.
הסתכלתי על חדרי.
שבוע לא ראיתי אותו…
זה נשמע מצחיק,אבל התגעגתי אליו,לחדר שלי.
גם לבית,לאימא,לאבא למשפחה.
עבר רק שבוע אבל זה הרגיש כמו נצח.
אני בטוחה שכולם מרגישים ככה.
הדלקתי את הטלוויזיה ולאחר כמה דקות כיביתי אותה והלכתי לישון.

-בוקר-

התעוררתי.
הסתכלתי על השעון השעה -13:57 בצהריים.
הייתי ממש זקוקה לשינה הזאת.
אחרי הרבה ימים של מתח,פחד… ועצב…
קמתי מהמיטה.
הלכתי לארון.
הוצאתי ממנו טייץ שחור קצר,בכל זאת,קיץ…
ולקחתי חולצה בצבע כתום חלש,נעימה כזאת…
הלכתי לשירותים והתלבשתי,אחר כך התאפרתי ויצאתי מהמקלחת.
לקחתי מהשידה לק בצבע גוף כתמתם כזה והתיישבתי על מיטתי למרוח את הלק.
כבר שבוע וחצי לא שמתי לק….☺
לאחר שסיימתי ובאתי לרדת למטה צלצל הפלאפון שלי.
'היא לבטח זוכרת ימים שאהבנו למה היא לא פה,ואם היא עוד אוהבת שתבוא…'
זה היה אביב שלי!♥
—
אביב: "מה קורה אהבה שלי?" הוא שאל
אני: "ואם הייתי ישנה?" אמרתי בתוקפנות מדומת "ככה אתה מעיר את האהבה שלך?"
אביב: "חשבתי שאת אוהבת לשמוע את השיר הזה על הבוקר…" התנצל,
מסכן,חשב שזה באמת ☺☺☺
אני: "סתם צחקתי איתך"
אביב: "אחח,איזו ילדה" נאנח "מה דעתך לבוא אליי עכשיו?" שאל
אני: "שאני אגיד לא ל-לבוא אליך,בחיים לא!" עניתי
אביב: "יופי,ביי"
אני: "ביי"
—
ירדתי ללמטה,שתיתי שוקו במהירות ויצאתי לאביב.
הגעתי לביתו ודפקתי בדלת.
שיר פתחה לי.
"היי,ביי" אמרתי וברחתי למדרגות
שיר צחקה
"חוצפנית" היא קראה
"תתמודדי" אמרתי ונכנסתי לחדרו של אביב
הוא בדיוק הניח תפילין
רגע,הניח תפילין? אוקיי…
הוא הסתכל עליי וסימן לי בעיניו לשבת.
התיישבתי על מיטתו ושיחקתי בפלאפון,דווקא מתאים לו תפילין…
לאחר חצי שעה נראה לי, אביב סיים להתפלל,והחזיר את התפילין למקום,הסידור נשאר על השולחן,התחלתי להיזכר,זיכרונות של פעם…
"אהבה שלי אני יורד רגע להביא עוגיות,טוב?" הוא שאל
אני לא הייתי,הייתי שקועה מידי בזיכרונות
"אגם?" הוא שאל שוב והחזיק בידי
"מה? כן,לך תביא,אני מחכה" עניתי
הוא נתן לי נשיקה קטנה והלך לכיוון הדלת.
"מתאים לך תפילין" אמרתי וחייכתי
הוא חייך בחזרה ויצא מהחדר.

-נקודת מבט אביב-

"מה? כן,לך תביא,אני מחכה" אמרה אגם
נתתי נשיקה קטנה והלכתי לכיוון הדלת.
"מתאים לך תפילין" היא אמרה וחייכה
חייכתי בחזרה ויצאתי מהחדר.
ירדתי ללמטה.
"חוצפנית החברה שלך" אמרה שיר וקרצה לי
"מה קרה עכשיו?" צחקתי
"אני פותחת לה את הדלת והיא אומרת לי'היי,ביי' ובורחת למדרגות" ענתה שיר
צחקתי ושמתי בצלחת עוגיות ולקחתי 2 שוקו בשקית גם.
"תודה" אמרה שיר,חטפה לי כמה עוגיות מהצלחת וברחה לחדרה.
אחח,איזו ילדה…
עליתי לחדר ופתחתי את הדלת.
אוקיי…מה קרה?
אגם עמדה ליד השידה והסידור סגור לפניה,היא בכתה.
"מה קרה,אהבה שלי?" אמרתי והנחתי את המגש והשוקו על השידה.
"נזכרתי בסבא שלי ז"ל, הוא נפטר כשהייתי קטנה,בת חמש וחצי בערך…
כל מה שאני זוכרת ממנו זה שתמיד הוא היה מסתובב עם סידור כזה ביד שלו ולפעמים היה נותן לי להסתכל בו קצת" ענתה,מעבירה את אצבעותיה על הסידור.
חיבקתי אותה.
"מצטער…" לחשתי
"זה בסדר,אין לך על מה להצטער" היא אמרה וניגבה את דמעותיה.