היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 12-

עונה 2 פרק 12:

-נקודת מבט ליאור-

"….חמש,שש,בום" אמר האיש שהיה בחדר וצחק בדיוק היינו בפתח הדלת
אביב עמד מולו צמוד לקיר והאחרים בצד
ברגע שהוא אמר 'בום' אגם התפרקה
כבר ראיתי שהוא מכין את האקדח, מרים אותו למעלה ואז….
פתאום הכל אצלי עצר.
חשבתי לעצמי,
איזה לב יהיה לי כשאני מסתכלת שהורגים את החברים שלי ואני לא עושה כלום?
ואז,כאילו מישהו אמר לי לעשות את זה,בעטתי באיש.
הוא התקפל ובעטתי שוב בידו שהחזיקה את הרובה.
הרובה נפל על הרצפה.
מאור בעט באיש שוב,בראש.
זה היה מחזה כואב לראות איך הוא נשמט על הרצפה לאחר שהוא התאושש מהבעיטה שלי…
אבל לא ריחמתי עליו לשנייה
אביב התקדם במהירות לעבר האקדח והרים אותו
"בואו נצא עכשיו!" הוא צעק
"בטוח?" שאלה אגם בחשש
"תסמכי עליי" אמר אביב והסתכל על הרובה
"לא…" מלמלה אגם
"תגידי ,את רוצה למות?" קרא אביב
אגם נפגעה.
היא שתקה,אבל ראו לה בעיניים שהיא נפגעה.
אביב ,שקלט את המצב, התקדם לעברה ואמר: "סליחה…"
הוא ליטף את פניה ברכות,היא התחילה לבכות וקברה את ראשה באביב.
"טוב אין לנו זמן,בואו נצא לפני שהוא יתאושש" אמר מאור לאחר כמה שניות
"קדימה" רועי אמר
"הבנים בצדדים,הבנות באמצע" אמר לנו אביב שנייה לפני שיצאנו מהחדר
הסתדרנו ויצאנו מהחדר.
מהשנייה שיצאנו הכל קרה מהר.
האנשים שראיתי קודם(שנראו שהתחבאו) עכשיו הם הפילו על הרצפה בערך חמישה אנשים…
שני אנשים הורידו את הכיסויים שלהם מהראש במהירות ואמרו:
"בואו אחרינו,אל תדאגו,אתם יוצאים מפה" הם אמרו ולקחו אותנו במהירות ללמטה
למטה חיכה לנו איש אחד והכניס אותנו לתוך מיניבוס קטן,הוא עלה אחריו והתחיל לנסוע.
שניות בודדות לאחר שהתחלנו בנסיעה נשמע פיצוץ עז.
כל המיניבוס קפץ וגם הנוסעים בו.
אנחנו הבנות התחלנו לצרוח,במיוחד אגם
"מה קרה?!" היא צרחה
"תרגעי" פקד עליה אביב
הוא קם ממקומו והלך למושב האחרון
"משוגעים…" הוא סינן "הבניין התפוצץ" הוא דיווח
"רגע,זה אומר שהיינו מתפוצצים אם היינו שפם עכשיו?" שאלה אגם באימה
אביב הנהן בראשו
"שב" אמר לו הנהג
אביב חזר והתיישב ליד אגם
"תגיד ,אפשר לדעת איפה אנחנו?" פניתי לנהג
"אנחנו קרובים לתל-אביב" הוא ענה ושם את משקפי השמש שלו
"חכמים" מלמלתי
"סליחה?" שאל הנהג
"חכמים" חזרתי "הם ידעו שכולם יחפשו אותם הכי רחוק מתל-אביב" עניתי
"גם את חכמה" אמר הנהג
"אוי,תמשיך" אמרתי
כולם צחקו
"כפרה עלייך" אמר מאור וצבט את לחיי
"אאוץ'" התלוננתי "זה כאב"
"סליחה" אמר מאור וחיבק אותי
"סולחת" חייכתי
"תגידו,מה קרה כשיצאתם לבחוץ?" שאלה אגם ועברה לשבת לידנו
"אגם התעוררה לחיים!" קראתי
כולם צחקו שוב.
אגם צחקה וחלק משיערה עבר לחלקו הקדמי של גופה.
השיער שלה היה יותר קצר!
מקודם השיער שלה היה כמו שלי,חלק וארוך עד אמצע הגב בערך.
עכשיו,הוא היה טיפה גלי למטה,אבל ממש טיפה והוא היה עד אחרי הכתפיים בקושי!
"מה זה,מה קרה לך בשיער?!" שאלתי
מיד עיניה של אגם נמלאו בדמעות
"באמת מה קרה לשיער שלך?" שאל מאור בבהלה
אביב עבר לשבת ליד אגם ואז הושיב אותה עליו וחיבק אותה חזק
אגם השפילה מבט
"אחרי שיצאתם האיש הזה הוציא סכין קטנה מהכיס שלו והחליט שהוא רוצה להרוג אותי בעינויים!" אמרה אגם והפסיקה, היא התחילה לבכות
"הוא התקרב אליי ואני הייתי חצי עם הגב מופנה אליו אז הוא פשוט לקח את הסכין וחתך לי את השיער,ואת הגב גם,על הדרך" אמרה אגם תוך כדי בכי
"ואת המה?!" צעקנו אני ומאור ביחד
מה 'חתך את הגב'?!
"תראו" אמרה אגם והסתובבה עם גבה אלינו
זה היה פשוט מחריד.
מחריד.
החולצה שלה מאחורה הייתה קרועה,ומתוך הקרע ראו שריטה ענקית.
אלוהים…
הפנתי את מבטי מהר
"את בסדר?" שאלתי בדאגה
"זה כואב אבל כן" אמרה אגם והסתובבה בחזרה
"לא צריך בית חולים?" שאלתי בחשש
"אל תדאגי,אם אביב לא לקח אותי עד עכשיו לבית חולים סימן שלא צריך" צחקה אגם ואז חייכה אל אביב,הוא חייך אליה בחזרה
"לאיפה אתם רוצים שאני אקח אתכם?" שאל הנהג
הסתכלתי לבחוץ,אנחנו בתל-אביב
"לבית" קראו כולם במקהלה ואז צחקו
"אין בעיה" אמר הנהג והמשיך בנסיעה.