היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 11-

עונה 2 פרק 11:

-נקודת מבט ליאור-

-כעבור שישה ימים-

ערב,השעה -22:46
אני יודעת מה השעה כי יש לי שעון…
לפחות תחושת הזמן לא אבדה לנו…
סיוט.
זה מה שיש לי לומר,סיוט.
אנחנו כבר כמעט שבוע במקום הזה,שנמצא איפה שהוא…
מה שאומר שמחר אם לא יביאו את הכסף(גם את זה אנחנו יודעים) לחוטפים,יהרגו אותנו
אני לא רוצה לחשוב על האפשרות הזאת אפילו.
"נמאס לי כבר" אמרה אגם
"אני שואלת את עצמי אם זה יגמר מתישהו…" אמרתי
"אני לא חושבת שלמשטרה תהיה ברירה,הם יתנו להם בסוף את הכסף…" אמרה אגם
"כן,אנחנו סתם יושבים פה" הסכימה שיר
"האמת,צודקים" אמר מאור
"כן,אין להם אפשרויות כל כך" אמר אביב
"בקיצור,הם סתם מורחים את הזמן" אמרה שיר
"אני מקווה שהם יתפסו שכל ויבינו את זה כמה שיותר מהר ,מהר מאוד… כי אם לא אנחנו מתים,פשוטו כמשמעו" אמרתי
"רגע,חכו שנייה" אמר אביב
"תחשבו רגע מנקודת המבט של הממשלה,אתם הרי יודעים שזה סכום כסף שאני לא יודע בכלל אם יש להם אותו" אמר אביב
"נכון…" הנהנתי בהסכמה
"חוץ מזה," אמרה אגם
"זאת דילמה קשה,גם אם הם ישיגו את הכסף ,לא יודעת איך, הממשלה תיפול ובתמורת מה הדבר הזה?" אמרה אגם
"בתמורת שחרור של חבורת נערים בני שבע עשרה…" השלמתי
"אני חושב שאכלנו אותה" אמר אביב
"אל תתייאשו כל כך מהר" אמר מאור וקירב אותנו אליו
"יכול להיות שהם הכינו איזה תוכנית כדי להציל אותנו או משהו…" לחש מאור
"מה תוכנית?לא נראה לי" אמרתי
אני לא חושבת שהם יתעסקו איתם…
כאילו אני חושבת שכן,אבל איך הם יוציאו אותנו מפה בדיוק?
"מה לא נראה לך?" שאל מאור
"אני לא יודעת,תחשבו,איך בדיוק הם יוציאו אותנו מפה? הכל פה שמור יותר מהבית של ראש הממשלה" אמרתי
כל פעם שהם פותחים את הדלת,אני רואה שבמסדרון יש מלא אנשים!
"גם אני לא יודע…" הודה מאור
"טוב למה עכשיו לייאש אותנו? תחשבו טוב" קראה שיר
"מה תחשבו טוב?!" קראתי
"אם לא מביאים להם את הכסף יהרגו אותנו!" התעצבנתי
"אני רק אומרת שתחשבו טוב" אמרה שיר בהתגוננות
"בסדר" אמרתי
"לילה טוב" הוספתי
"לילה טוב" אמרו כולם וכמוני,הם הלכו לישון.

-בוקר-

"בוקר" אמרה אגם כשקמתי
"בוקר" עניתי
"מה עם ה-טוב?" שאלה שיר,יותר נכון חפרה
"את עוד חופרת על זה?" שאלתי אותה ונאנחתי
"כן" אמרה שיר ולא חייכה,גם לא חיוך קטן
"נו,יש חדש?" שאלתי את הבנים
הם הנידו ראשם לשלילה
אני מתה, יותר נכון ~עומדת~ למות…
פתאום הדלת נפתחה,איש אחד,רעול פנים כמובן,נכנס.
בידו היה רובה,הוא לא טרח להסתיר אותו
"כן,חברים,בקשות אחרונות?" שאל ברשעות
שיר ואגם התחילו לבכות,הבנים חיבקו אותם חזק ולא עזבו,ראו שגם הם עומדים לבכות…
"אפשר לצאת איתה לכמה דקות?" שאל מאור והחזיק בידי
מה הוא עושה?!
האיש נאנח "ילדים" הוא מלמל
"תצאו לכמה דקות ותחזרו,יש לי עבודה לעשות" אמר וחייך חיוך מרושע
"בואי" אמר מאור והחווה בידו לכיוון הדלת
"שנייה…" מלמלתי והלכתי לכיוון אגם,שיר,אביב,רועי ואופק
חיבקתי את כולם,אחד אחד ואחת אחת
אין לתאר,זה יכול להיות החיבוק האחרון שלנו….
סיימתי וחיכיתי למאור שיחבק אותם גם
"נו,מהר,אין לי זמן" מלמל האיש בעצבנות,חוצפן…
מאור סיים במהירות לחבק את כולם ויצאנו מהחדר,מעיפים מבט קצר אל כולם,אולי מבט אחרון…
ישר כשיצאנו חיכו לנו שני אנשים והובילו אותנו אל מחוץ לבניין,ללמטה
רק עכשיו ידעתי שזה בניין,בדרך ראיתי אנשים שהם גם רעולי פנים,אך נראה היה שהם עקבו אחרינו
מוזר…
הגענו לבחוץ.
מבחוץ הבניין היה נראה כמו בניין משרדי,אך בפנים,אתם יודעים…
מסביבנו היה דשא וכמה ספסלים,ישבנו על הספסל,האנשים עמדו לידנו.
"תקשיבי" התחיל מאור
"ליאור,
אנחנו הכרנו,התאהבנו,רבנו,סלחנו,ועוד הרבה…
כל הכיף היה ,את,
את,ליאור,
ליאור החכמה,היפה,העדינה,המצחיקה,החברה הטובה,המרוקאית…
תכונות שיכולות להיות אצל הרבה,אבל המיוחדות בך,בפנימיות שלך…
אני רק הייתי חברו הטוב של אחיך והפכתי לאהבת חייך…
אני נשבע שלא התנשקתי עם יובל בכוונה בטיול ולא אחרי זה,
אני נשבע שאני אוהב אותך,ורק אותך
וגם אם לא נחזור להיות ביחד בזמן המועט שנותר לנו,
אני מתחנן,
בבקשה,
רק תסלחי לי,
אני אוהב אותך" סיים מאור עם דמעות בעיניים
גם אני הייתי עם דמעות בעיניים,הוא ריגש אותי,מאוד…
אני סולחת לו,בלב שלם…
"אני סולחת לך, ואני אוהבת אותך" לחשתי ונישקתי אותו
נשיקה שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן,נשיקה עדינה ואוהבת…
התנתקנו וחייכנו אחד לשנייה.
"קדימה,סיימתם" הרימו אותנו האנשים והוליכו אותנו חזרה לחדר
הם דחפו אותנו לכיוון החדר ונעלמו בהמשך המסדרון
"….חמש,שש,בום" אמר האיש שהיה בחדר וצחק בדיוק היינו בפתח הדלת
אביב עמד מולו צמוד לקיר והאחרים בצד
ברגע שהוא אמר 'בום' אגם התפרקה
כבר ראיתי שהוא מכין את האקדח, מרים אותו למעלה ו……