היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 10-

עונה 2 פרק 10:

-נקודת מבט שי (אח של ליאור ורועי)-

ישבתי על הספה,מחבק את אימא כשאנחנו צופים בטלוויזיה.
עדיין לא הבנתי איך הם נעלמו…
זאת אומרת,מה זה נעלמו? איפה הם?
פתאום היה בטלוויזיה מבזק חדשות.
מוזר…,עכשיו השעה -16:43, מה חדשות עכשיו?! זה כל חצי שעה!
"שלום לכם וצהריים טובים" התחילה דפנה ליאל נראה לי… "לפני זמן קצר פורסמה קלטת,בה נראים חבורת נערים כבני -17,המוחזקים במקום כלשהו,וככל הנראה נחטפו,
שלושת החוטפים,העבירו ידיעה בה הם דורשים שלושה מליון ש"ח לכל אחד מהם,עד לשבוע הקרוב,אם לא הם הורגים את החבורה" אמרה
"תגובת המשטרה: 'אנו עורכים מאמצי לזיהוי המשפחות ודנים לגבי החטיפה עם הממשלה,כל המזהה את הנערים נא לפנות אלינו' " כך היה כתוב
"נשוב עם עדכונים במבזק הבא" סיימה
כיביתי את הטלוויזיה.
אימא בכתה.
"איפה אבא?" שאלתי אותה
"לא יודעת,נראה לי שבדרך לפה" מלמלה אימא בבכי
"דיי אימא,יהיה בסדר" אמרתי באופטימיות
"מה יהיה בסדר?!" היא קראה והתנתקה ממני
"הילדים שלי ושל עוד הורים פה נחטפו והחוטפים שלהם רוצים תשעה מליון ש"ח ואתה יודע שאין באפשרות אף אחד להביא להם סכום כזה,וזה לא נכון להביא להם,אני מפחדת" קראה אימא ובכתה שוב
היא אף פעם לא אמרה לי שהיא פוחדת,אף פעם…
והאמת,גם אני מפחד,מאוד…
מי לא מפחד? יכולים לעשות להם כל דבר…
הדלת נפתחה.
אבא נכנס לבית.
"שי?" קרא בהפתעה "מה אתה עושה פה?" אמר בחיוך עצוב
קמתי,הוא חיבק אותי.
"לא יודע,לא ממש הרגשתי טוב…" אמרתי ושנינו התיישבנו
"ראית את החדשות עכשיו?" שאלתי
הוא חיבק את אימא שהתייפחה קצת
"לא,למה, מה קרה?" הוא שאל
"חטפו אותם והחוטפים שלהם רוצים תשעה מליון שקלים" אמרתי
אבא היה בהלם
"כמה?! ואת מי חטפו?" הוא שאל
"את הילדים שלך והחברים שלהם" עניתי
"הם נורמליים?!" קרא אבא
"ראית פעם חוטפים שהם נורמליים?" אמרתי בציניות
אבא הביט בי במבט רציני,שכחתי שזה לא הזמן המתאים
אבא הוציא את הפלאפון שלו,של המשטרה ודיבר שם עם מישהו,כן,הוא שוטר…
–
הוא סיים את השיחה וניתק.
"רגע,אבא,לא הודיע לך?" שאלתי
"לא,אמרו לי בדיוק עכשיו" הוא ענה,הנהנתי בהבנה

-נקודת מבט אגם-

עכשיו כבר אחר הצהריים.
אנחנו גם משתעממים פה למוות.
לחדר נכנסו אנשים רעולי פנים,כמו כולם…
הם צילמו אותנו,אני לא יודעת למה ויצאו.
"מישהו יודע מה זה היה עכשיו?" שאלה ליאור
"אין לי מושג" עניתי
"אולי הם מצלמים משהו לטלוויזיה?" אמרה שיר
"יכול להיות שכן והם ביקשו משהו על הדרך" שיערתי
"וואלה נכון,הם צילמו את זה לטלוויזיה ולהם בחוץ לא ממש תהיה ברירה והם יענו להם" אמרתי
"יכול להיות…" אמר אביב
"אוף אני גם מתה משעמום פה" קיטרה שיר
"תגידי תודה שאת חיה בכלל" אמרתי
"תודה רבה באמת" אמרה שיר בציניות
"אני לא מאמינה, במקום לחגוג עכשיו חודשיים ביחד אנחנו יושבים פה ומחכים ל-לא יודעת מה" אמרתי לאביב בעצב
"זה המצב…" הוא אמר בהשלמה וחייך חיוך קטן ועצוב
"זה החיוך העצוב שלך? אז עדיף שלא תחייך בכלל,אני לא רוצה לראות אותך עצוב…" אמרתי לאביב
"ואתם כנ"ל" הוספתי והסתכלתי על כולם
"שנצא מפה אני מבטיח לך שאף פעם אני לא אחייך חיוך עצוב…" אמר אביב
"יופי" אמרתי וחייכתי
"יהיה בסדר" סיכם אביב
הלוואי שיהיה בסדר…