היא הייתה אנושית: הרשמה
היא הייתה אנושית, וזה היה מוזר.
אני לא בטוחה ממש למה זה היה מוזר, הרי זה בית ספר ציבורי, כאילו ממש ציבורי, כל מי שרוצה יכול לבוא לפה, אבל ברגע שהיא עברה דרך הדלת, כל-כך אנושית ותמימה, כל מי שהיה יכול לנשום, עצר את נשימתו.
אתם מבינים, לאחר שהיצורים החליטו לצאת מן הצללים, האנושיים הכריזו על מלחמה, אך אנחנו ניצחנו.
נכון, היינו מעטים, אך היה לנו יותר כוח מאשר להם, היה לנו ידע, שהאנושיים לא רק שכחו, אלא יש מצב שהם מעולם לא ידעו, היו לנו מרגלים עמוק בתוך הצבא שלהם, אנחנו היינו עמוק בתוכם, בעוד להם לא היה ידע על כך שאנחנו קיימים, אבל זה לא חשוב כרגע.
אני מניחה שאנחנו עושים ממינה עניין גדול, בגלל שהיא לא עושה כל עניין מאיתנו, לעזאזל, היא אפילו לא מעיפה מבט שני באף אחד מאיתנו, ואפילו אני, שולחת מידי פעם מבט שני באנשים שלומדים איתי.
אני מניחה שהיא הייתה רגילה לחלוטין, היו לה עיניים ירוקות, די גדולות, היה לה שיער שנראה כמו השמש, הוא נע בין בלונד תות לפלטינה, והיא הייתה בגובה ממוצע לחלוטין.
היא היית רגילה לחלוטין גם ליד אלו מאיתנו שנראו כמו אנשים, אני לא יכולה להסביר את זה, אבל תמיד היה לנו,"היצורים" כפי שהאנשים אוהבים לקרוא לנו, משהו שונה מאשר לשאר האנשים, היינו גבוהים מידי, או לא גבוהים מספיק, היה לנו שיער בגוון משונה, או שלא נשמנו מספיק עבורם.
לאחר שניצחנו אותם, דחקנו אותם לפינות, שמנו אותם במקום בו אנחנו היינו במשך עידנים, בני האנוש החלו להיעלם בזמן שאנחנו שגשגנו.
אני מניחה שהייתי צריכה להפסיק לנעוץ בה מבט, אך לא יכולתי, היא הבחינה בו וחייכה לעברי, זה היה משונה לראות אנושי מחייך, לרוב, האנושיים מסרבים להראות כל אפשרות לרגשות כאשר אנחנו סביבם, אני מניחה שזה בגלל גאווה, אבל אין לדעת.
"היי."היא אומרת ומתיישבת מולי, שולחת רק לרגע מבט שואל אל המגש שלי.
"היי." אני עונה, ומחליטה שזה הולך להיות מעניין, ממש מעניין.
"אל תדאגי," אני אומרת כאשר אני רואה שהיא מנסה לא לפזול אל המגש שלי.
"אני לא מתכוונת לאכול את זה." אני ממשיכה, ומביטה מטה, על המגש יש כל מיני דברים, בעיקר מתכות ושמן מנועים בכוס פלסטיק.
"יופי," היא אומרת ומצחקקת. "אז בשביל מה זה?" היא שואלת לאחר דקה, כאשר הסקרנות עולה על השעשוע שלה.
"זה בשביל שיער אומנות." אני אומרת וקולטת כמה מטופש זה נראה.
"יש לי בערך עוד," אני אומרת ועוצרת לשנייה בכדי להביט בשעון."עשר דקות, ואין לי מושג מה אני עושה." אני רוצה לדפוק את הראש בשולחן אבל אני פוחדת שהשמן יישפך לי על השיער.
"יש לך דבק?מהסוג הממש חזק?" היא שואלת מבעודה מביטה ביצרה שלי אני מניחה שככה אני אקרה לזה.
"וצבע, ואולי כמה מברגים?" היא מוסיפה, ומקרבת את המגש אליה.
"אממם, כן, למה?" אני שואלת בחשדנות מסוימת ומוציא מתיקי את הדברים שהיא ציינה.
"שום סיבה." היא אומרת במתיקות, ומחייכת אליי, היא קצת מפחידה אותי כשהיא מחייכת, אני לא ממש בטוחה למה.
"עכשיו, אכפת לך להביא לי משהו לאכול?" היא שואלת אבל לא באמת מייחסת אליי חשיבות מהרגע שהיא מצאה מה לעשות.
הייתי רוצה להתנגד, אבל הדרך היחידה בה היא יכולה להרוס את העבודה שלי, היא להעלים אותה לחלוטין, ואפילו אז, לא יהיה לי אכפת, מכוון שאומנות היא גם ככה לא הקטע שלי.
אני מסתכלת על התור, ואני יודעת שאני אעמוד שם עוד הרבה זמן.
כאשר אני מסתובבת ללכת חזרה אל השולחן שלי, אני קולטת את האנושית לא עושה דבר, אולי היא סתם לא רצתה לעמוד בתור ושלחה אותי לשם במחשבה שהיא עוזרת לי ואני לה.
"היי." אני לוחשת מאחורי כתפה ומניחה את המגש מולה, כמעט פוגעת במשהו שהייתי בטוחה שהוא ארנקה.
היא לא עונה לי, רק נועצת מבא במה שהנחתי מולה, מרימה מזלג ומשחקת בזה מעט, נראה כי היא בוחנת זאת, כאילו לא בטוחה אם כדי לה.
"אם את חושבת שאני מנסה להרעיל אותך, את טועה." אני אומרת, קצרת רוח.
"מה שתגידי." היא אומרת ומזיזה לעברי את מה שחשבתי בטעות לארנקה, מקרוב, אני רואה כי זה ממה לא ארנק, זה דומה ללב.
אני לא ממש בטוחה איך היא הספיקה ואיך היא עשתה את זה, אבל זה היה מדהים, יכולתי לשמוע אותו מתקתק מבפנים, לא בטוחה מה זה עושה, אבל העיקר שהיא ממש עשתה מזה משהו.
"לא חשוב מה תעשי עם זה, רק אל תפתחי את זה." היא מזהירה אותי שנייה לפני שאני הולכת לדרכי.
ההזהרה שלה הייתה צריכה לגרום לי להירתע, אבל לא באמת היה לי אכפת, הייתי בעננים משום שממש יש לי מה להגיש בשיעור.
קיבלתי טוב.
למרות שלדעתי זו הייתה עבודה של מצוין, אבל אני מניחה שהמורה פשוט לא אוהבת כשעבודות מתפוצצות לה בפנים ומשפריצות עליה שמן מנועים.
תגובות (16)
שם: אליסון נינס
גיל: 16
מראה: שיער חום מתולתל ,עייניים ירוקות גדולות וריסים ארוכים. רזה
אופי: חכמה,זריזה,שקטה,עוזרת לאחרים,לא יכולה לראות אנשים בוכים,נחמדה,לא יכולה לראות אנשים בצרה ולא לעזור להם.
רקע:חייה את חייה הרגילים ואז ננשכה בגיל 16. אין לה אמא ואביה אלכוהוליסט וביכלל לא מתייחס אליה.
סוג יצור: אישת זאב
תחמנית
שם: שרלין
גיל: תחליטי את
מראה: שיער בלונדיני גלי עם קצוות אדמדמים ועיניים עצומות בצבע בורדו. אף פיצפון ומושלם ושפתיים יפות ומלאות. גבוהה ורזה.
אופי: קצת קריפית, למרות שמנסה להיות נחמדה. היא ריאלית באופן מצמרר, מה שנותן לה את האופצייה לאמר דברים כמו: "תתגברי עליו כבר, זה לא שהוא פתח לך את החזה וכרת לך את הלב לשני חצאים. הכל שדרים אלקטרוניים במוח"
רקע: היא מהבנות האלה שהן ממש ממש בנות, ומטורפות על דברים של בנות, ולכן הרבה חושבים שהיא פקצה. השאר מתרחקים ממנה בגלל האופי שלה. ההורים שלה הם שני (הכנס קללה כאן) ולכן היא יצאה קצת דפוקה ומוזנחת, אבל יש לה די הרבה כסף.
זן: ערפדית שזוללת עיניים בהפסקה ומרגיעה את כל מי שנגעל ש"אלה רק עצבים ושרירים והם אפילו לא אנושיים"
שרלין קראט, רק למקרה שיהיה צורך ממשי בשם משפחה. אגב, הרגע הבנתי שלמעשה לקחתי השראה מלונה לאבגוד. אבל הן לא דומות בכלל.. זה מוזר..
רק לי זה מזכיר את וולברין והאקס מן רק הפוך? או שאני היחידה באתר שמכירה את זה.אז הרשמה…
שם:פפר סטילטון, הכינוי שלה הוא אושן (אוקיינוס באנגלית)
מוטנטית
גיל:17
מראה: שיער שחור, עור בהיר, רזה מאוד, עינים ירוקות שמתחילות להכחיל, יש לה זימים על הצאוור שהיא מסתירה אם השיער (יש לה גם ראות וגם זימים), יש לה כתם לידה בצורת כתר על הכתף.
אופי: טובה, נחמדה, צוחקת הרבה, חברותית וחמודה, יש לה פחד נוראי מעכבישים, לא נוהגת לדבר על עברה.
רקע: היא זוכרת את עצמה רק מגיל עשר, כך גם אחיה התאום שגדל יחד איתה בבית יתומים (אשמח לתת לך גם אותו אם יש מקום), היא עדיין גרה שם עד היום אבל מתביישת בזה לכן כל פעם ששואלים אותה איפה היא גרה היא עונה "אי שם מעבר לקשת" וצוחקת צחוק קטן, אף אחד לא יודע את זה אבל היא בנתה לעצמה טירה גדולה מתחת לאחד מחופי אותה ארץ, היא יכולה לשחות במהירות אדירה! לפעמים חוזרים אליה רגעים קטנים מעברה (שהיא שחכה) שגורמים לה לבילבול, הם כוללים בעיקר את אחיה, דמות שהיא לא מזהה (שזו אמה) ופחד מהצד שלה.
סורי שאני עושה לך חיים קשים, אם את רוצה את יכולה למחוק את הרקע ולעשות משהו יותר פשוט. אני אוהבת לעשות חיים קשים לכותבים אחרים >:-) (~צחוק מרושע~)
גם רציתי ליכתוב על אליסון שהיא פוחדת מעכבישים אבל לא ידעתי עם זה טוב. אגב היא לא נמוכה ולא גבוה
גנבתי לך ^_^ חחח סורי
לא זה בסדר… גם לילה יש פחד נוראי מעכבישים
לי
שם: נרו רוסליין
גיל: 16
מראה: שיער בצבע לבן, מגיע לו עד לכתפיים, הוא נוהג לאסוף אותו בקוקו כאשר עושה משהו. עור חיוור, עיניים בצבע כחול בהיר, שנוטה לאפור. הוא די רזה אבל גם שרירי. נוהג להתלבש בעיקר בשחור.
אופי: הוא די ביישן, אבל לרוב הוא חברותי מאוד. הוא יצירתי ובעל שמיעה מוזיקלית. הוא אוהב להימצא בחברת אנשים שהוא מכיר ושנוח לו איתם. יש לו מזג קל והוא נוטה להתעצבן מהר אך לרוב הוא עוזב לפני שקורה משהו.
סוג יצור: מלאך אפל .
רקע: הזיכרונות שלו מתחילים שזה שהוא התעורר בבית חולים, הוא לא יודע מי הוריו ומה קרה לו אך הוא ידע מה הוא ומי הוא פחות או יותר. בני האדם נהגו לפגוע בו לעשות עליו ניסויים, אך זה הסתיים בדקה שהוא נזכר שהוא יכול להרוג אנשים במבט אם ירצה.
מקווה שבסדר ^~^
שם: קיילר סמית'
גיל: 17
יצור: סוג של מלאכית, אבל מלאכית ירח.
מראה: שיער שחור כפחם, חלק ממש, בוהק, גמיש, מלא ברק כמו פרסומות אשר גורם לכולם לקנא בו. מגיע עד לישבנה. גוף בצורת שעון חול, די רזה, עור לא בהיר ולא כהה, עיינים אפורות-לבנות כצבעו של הירח, הן גם משתנות לפי הירח ובירח מלא עייניה זוהרות. אף קטן, שפתיים עבות ומרוחות באודמים כהים לרוב, אשר מחמיאים לה לגמרי. את כנפייה לא רואים אך שהיא שולפת אותן הן גדולות ולבנות, מרשימות ביופין. אץ שיערה בדרךצכלל תשאיר פזור או תאסוף בקוקו הדוק גבוה ומרשים. יש לה קעקוע על כל אצבעותייה, חוץ מהאגודל, ועל כל אצבע ביד ימין כתוב באותיות מעוטרות אות אחת המילה ירח -אבל באנגלית כן- היא תלבש בדרך כלל שמלות קצרצרות אך לא זנותיות ומעליהם תוסיף ג'קט ארוך אשר רחב וגדול עליה בכמה מידות.
אופי: היא די מסתורית, ושקטה אך מהפנטת. אפשר להסתגל בעייניה והן ידברו בשמה. היא שקרנית מעולה, היא חשדנית וסקרנית מה שגורם לה לסמוך רק על עצמה וזה מה שבעצם גרף לה את המעמד של המסתורית. היא בעלת ביטחוו עצמי גגבוה וחכמה, לרוב תמיד תצדק בכל הטענות שלה. היר אמיצה ופזיזה לגמרי, היא לא צפויה ולמרות שהיא חכמה היא לא חושבת על שום צעד כמה פעמים לפני. היא כמעט ותמיד מסתבכת בצרות בגלל זה. היא דברנית ןשנונה כאשר זוכים להכיר אותה, אך גם אם תחשוב שאתה מכיר אותה הכי טוב שאפשר תמיד תגלה עוד צד בה. היא יודעת לתמרן, בעיקר בנים ואת זה היא בדרך כלל עושה בזכות הגוף שלה, היא לא שוכבת איתם, היא פשוט צריכה רק ללבוש שמלה עם מעט מחשוף ועקבים, והם תחת כישופה. היא גרועה בלתת עצות למרות שהיא תמיד מנסה, היא גרועה בלעודד וזה יכול להישמע ככה, "מה את מפחדת שנברח? גם אם יתפסו אותנו, הכי נוקא זה שיקרקעו אותנו לנצח, ירחיקו אותנו מהעיר או שיקטעו לנו את הרגליים." הבנת את הרעיון. היא די מגושמת, וכל דבר אשר תגע בו או שהיא תפיל או שתעלה באש וזה ייסתכם באיזה, "אופס" אחד שבא עם חיוך מתוק שאי אפשר לא לסלוח לו. בכלל יש לה מראה ילדותי, אך בוגר ונחשק. היא זמרת מעולה, אך לעולם לא תשוויץ או תספר על זה. היא בדרך כלל תשיר בלילה בחוץ אל מול הירח ומי שיקשיב לה פשוט יתהפנט. היא די מובכת לייד בנים שהיא מחבבת ולמרות שלייד בנים שהיא לא מחבבת היא הכי מגניבה. היא מהירת מחשבה ויצרתית ומקורית במחשבותיה, היר נוטה להתעצבן אך לרוב תרסן את עצמה.
רקע: היא ננטשה כשהייתה קטנה בכנסייה מתחת לאור הירח, היא מאז ותמיד הרגישה מן חוזקה ותחושה נעימה באור הירח. נזירה אחת גידלה אותה, אך היא לא אהבה להיות כלצכך קשורה לדת אז היא עזבה אותה בגיל שתיים עשרה ומאז היא גרה לבד ודואגת לעצמה מה שהופך אותה למאוד עצמאית. היא לא יודעת מי הורייה ולמעשה זה ללא ממש מעניין אותה.
מממ
מקווה שזה בסדר ושזה ךא יצא ארוך
אוקי זה יצא ארוך. מה נסגר איתי
מתיי את מעלה פרק?
יש בבקשה אפשרות לשמור לי דמות? *~*
מתיי את מעלה פרק ראשון?
מתי את מתחילה את זה?