הטיסה לעבר-פרק 3
את מייג'ור פגשתי במקור לראשונה ביום הראשון ללימודים, באמצע השיעור.
המנהל נכנס והציג את הילד שישב בפינה ואף אחד לא הכיר.
"תכירו את מייג'ור אולבנס? הוא עבר לאיזור לאחרונה."
בסוף אותו שיעור, לפני שבע עשרה שנה, מייג'ור פנה אליי בשאלה אחרת.
"היי, תגיד-אתה מכיר את ג'ון בראון?"
"כן, הוא בן דוד שלי." עניתי.
"הוא אמר לי לחפש את מארק בראון ולמסור לו ד"ש" אמר מייג'ור במבוכה.
"תודה. מאיפה אתה מכיר את ג'ון? ואיך ידעת שאני מארק?" שאלתי
"למדנו יחד בכיתה. ושאלתי את רוז, אם ככה קוראים לה. היא אמרה לי שזה אתה." הוא הושיט יד ללחיצה.
לחצתי אותה. באותו יום נכרתה ביננו ברית, הפכנו לחברים לנצח. אבל עכשיו, בי"א בפעם השניה, דברים השתנו משום מה.
"מארק, היי מארק! אתה בא לאימון?" דיוויד בא לקראתי.
"אימון? איזה אימון?" שאלתי.
"כדורסל. אתה הקפטן, שכחת? היום פוגשים את המאמן החדש, הוא עורך מבחני קבלה מחדש. לכולם. מי שלא מספיק טוב – עף." אמר דיוויד.
כדורסל! איך יכולתי לשכוח? הייתי משחק כדורסל בנבחרת התיכון. אבל עם כל עניין המורים שכחתי מזה.
הייתי שמח להפסיק בפעם הזאת, אבל זה יהרוס לי את כל השנה.
כדורסל היה חלק גדול מהחיים שלי בתקופת התיכון. אני אוהב את זה. והכדורסל גם היה חלק משמעותי בחיי החברה שלי.
אחרי שחוויתי פעם אחת את התיכון אני יודע מה מעמדי שם.
אני מקובל יחסית. אחרי הכל אני בנבחרת. מבחינת הלימודים אני בסדר גמור למאות שאני בטוח שכעת אוכל לשפר את ציוניי. אבל אני מפחד להרוס דברים מהעבר.
אחרי הכל, רבים מחברי בתיכון נשארו חברי עוד שנים רבות וליוו אותי ברוב חיי. במיוחד מייג'ור.
"מארק אחי מה עובר עלייך?"
"מה עובר עליי?" תהיתי על מה הוא מדבר.
"אתה נראה חולמני היום, מרחף בשיעור…"
"אה… אממ לא יודע. אני פשוט עייף."
"אוקיי… אני מקווה שאימון טוב יעורר אותך." נכנסנו לאולם הספורט.
תגובות (0)