הטינה – פרק 4

קרן עלתה במדרגות, שהיא מחזיקה את שואב האבק.
לכלוכים היו מפוזרים בכל הקומה העליונה, קרן נאנחה ושמעה רעש מוזר מהתקרה.
היא הניחה את שואב האבק על הרצפה, והלכה אל כיוון הרעש.
היא צעדה אל הדלת ופתחה אותה בשקט
"שלום ?" לחשה והביטה מסביב בפחד. רגע של חשש להכנס פנימה עבר בגופה, עד שנכנסה.
הרעשים נשמעו חזקים, מתוך הארון שמוביל אל עליית הגג. קרן הביטה בארון שכולו דבוק בנייר דבק קשה.
היא התקרבה אליו ושמעה דפיקות מתוכו, לרגע חשבה שמישהו תקוע בפנים.
היא צעדה צד אחורה ורצתה לצאת מהחדר, כשהתקרבה אל דלת היציאה קול חתול צרוד נשמע מתוך הארון. קרן נעצרה והביטה בבהלה, היא חזרה לעמוד מול הארון, קולות של יללות של החתול נשמעו וגרמו לה להישאר. קרן התחילה לתלוש את הדבק מכל הפינות של הארון עד שהיה אפשר לפתוח אותו.
ידה פתחה באיטיות את דלת הארון, והביטה פנימה. קרן הסתכלה בפחד על היומן שהיה מונח בפנים.
היא הושיטה את ידה הרועדת אל היומן והחזיקה אותו, לפתע גרגור החתול נשמע מולה מקרוב.
קרן הרימה את ראשה וראתה חתול שחור יושב על ילד שמביט בה במבט קר, החושך לא נתן לה לראות את פניו.
גופה של קרן רעד, עינייה נפרעו ורגלייה רעדו. היא צעדה אחורה ויצאה מהחדר.
קרן הרימה את הטלפון במטבח וחייגה ביד רועדת. המילים יצאו מהפה שלה בפחד
"הוא סגור בארון. יש נייר דבק מסביב לדלת" אמרה והצמידה את שפתייה אל הטלפון
"הם עדיין לא חזרו הבייתה" המשיכה בקול רועד
"אני לא יודעת, אמה עדיין לא אמרה שום דבר. הילד לא מוכן לרדת"
"אני מצטערת אלכס. פשוט תגיע לכאן בהקדם האפשרי" אמרה וניתקה את הטלפון.
היומן היה מונח על השולחן, קרן הביטה בו וישבה על הכיסא. היא פתחה את היומן והסתכלה בכל דף, האותיות בקושי נתנו לה להבין. אחרי שהפכה דף תמונתו של פיטר היתה שם.
קרן כיווצה את הגבות וסגרה את היומן, היא קמה על רגלייה וצעדה אל כניסת הבית.
היא החזיקה את ידית הדלת הראשית וניסתה לפתוח, אבל הדלת הייתה נעולה.
קרן נאנחה והורידה את ראשה, ליד הדלת הייתה תמונה מקומטת. קרן הביטה בה והרימה אותה.
הילד עם השיער השחור והחתול בידו הופיע, ידיהם של הוריו נגעו בכתפו מאחוריו.
פניו של האבא הופיעו אבל פניה של האמא היו חסרים.
קרן הביטה סביב עד ששמעה קול מאחוריה. היא הסתכלה בפחד על הילד שעמד על המדרגות.
אחרי שתיקה קרן התקרבה מעט
"קוראים לי קרן, מי אתה ?" שאלה בקול רועד
"טושיו" קולו היה תוקפני
"טושיו.." לחשה, טלפון הבית צלצל וכמעט הפסיק את פעימות הלב שלה. קרן הביטה וראתה ששפופרת הטלפון לא נמצאת
"מת'יו וג'ניפר לא נמצאים. השאירו הודעה"
"היי חברים. זו סוזן. מאט אתה שם ? תרים. בסדר אני יוצאת מהעבודה עכשיו. אז תוכל לנסות להשיג אותי בפלאפון או להתקשר אליי הביתה מאוחר יותר. אני רק רוצה לוודא שאמא בסדר, אז תתקשר אליי כשתוכל, בסדר ?"
. . . .