החלום לקפוץ – פרק 2

הימים חלפו ורונה וג׳ול נהיו חברות טובות יותר וקשורות יותר בכל יום שחלף.
החורף בא וג׳ולי ורונה הרבו במשחקי שחמט.
״ו… מט! בפעם השישית!״ צעקהג׳ולי ורונה נאנחה. ״ לא הוגן.״
״די, אל תבכי,״ צחקה ג׳ולי וליטפה את רונה בשיערה.
״טוב, ניפגש מחר?״ שאלה רונה.
ג׳ולי הנהנה. היא אספה את חלקי השחמט הסדוקים והבלויים מרוב משחקים בעיתות משבר. שחמט מאז ותמיד היווה בשבילה נחמה. שחמט היה הדבר שג׳ולי הצטיינה בו יותר מכל.

***
ג׳ולי ורונה יצאו מהכיתה אל החצר.
״תשארי בכיתה, ג׳ולי!״ צעקה להם ילדה בלונדינית, ״שהכיסא לא יתגלגל ותפלי! למרות שהלוואי…״
כל הבנים שהיו מסביבה צחקו. רונה הזעיפה פנים אך ג׳ולי הרגיעה אותה. ״זה בסדר,״ אמרה. ״אל תגררי את עצמך לעניינים שלי. אני אסתדר לבד, למרות שאני יודעת שזהו סתם בזבוז זמן, הרי היא רק מתגרה בנו.״ רונה הרהרה בדבריה של ג׳ולי ונרגעה.
״אז מה,״ רונה התיישבה על ספסל מול ג׳ולי, ״ממתי את.. את יודעת, בכיסא גלגלים?״
״לפני חודשיים בערך,״ קולה של ג׳ולה היה חנוק מדמעות. פלאשבקים הציפו אותה :
היא ראתה את עצמה בת שנתיים, קופצת על הספות בסלון ואמה נוזפת בה בצחוק.
היא ראתה את עצמה בת ארבע, משחקת בתופסת עם אחיה הגדול.
היא ראתה את עצמה בת חמש, לומדת ביחד עם אבא לרכב על אופניה הורודות.
היא ראתה את עצמה בת שש, בדרך לכיתה א׳, מדלגת אל יומה הראשון בבית הספר.
היא ראתה את עצמה בת שמונה, ביום הולדתה, כשקיבלה מאמה טרמפולינה גדולה.
היא ראתה את עצמה בת עשר, כמתעמלת אומנותית מתקדמת.

היא ראתה את עצמה בת שלוש עשרה, שוכבת במיטת בית חולים, מוקפת רופאים.

״ג׳ולי?״ רונה החזירה אותה למציאות.
״אה? אה כן, לפ חודשיים בערך. אז החלו הניתוחים.״ ג׳ולי נאבקה בזכרונות הכואבים והשתלטה עליהם לבסוף, מה שבדרך כלל היה קשה מאוד.