החיים של דנה פרק 1 : התחלה חדשה

היום הראשון נראה בפתח לא רציתי כלל לקום מהמיטה פחדתי מיום חדש , חיים חדשים , חברים חדשים , עיר חדשה , התחלה חדשה תמיד מפחידה אותי , למה אנשים לא יכולים להמשיך בהרגל כמו שהוא? מה הבעיה..? כנראה שלא כולם חושבים כמוני , חבל ככה העולם היה הרבה יותר קל ולא היו מלחמות כבר השמש צצה וידעתי שאני צריכה לקום מהמיטה , לא בגלל שראיתי את השמש בגלל הצעקות של אמא מהמטבח " דנה 7.30 " אמא צעקה עליי נתתי מבט חטוף בשעון וראיתי שאפילו לא שבע אלה השעה 6.40 , מה הקטע של אמהות להעיר אותנו בבהלה כדי שנקום מהמיטה! גם לכם אמא שלכם עושה לכם את זה ? מה הקטע שהם יוצאות מהבית חולים הם מקבלים ספר תידרוך ? : "הספר שידריך אתכם עד צאתם מהבית" אני אישית לא מבינה אותם … אבל אולי אתם כן, עכשיו אמא הגיעה לחדר ידעתי לצערי שזה הרגע לקום מהמיטה הנעימה ראיתי התלבושת מונחת על הכיסא קמתי לעברה התלבשתי אספתי את השיער לקוקו גבוהה ושמתי סרט בשיער בצבע ורוד , אמא נכנסה לחדר וראתה שהייתי עם פרצוף עקום "נו דנה מה קרה?" היא הסתכלה עלי במבט "מלא רחמים" "אמא אני לא מאמינה שלבית ספר הזה יש תלבושת" אמרתי לה והסתכלתי לעבר התלבושת "אוייי כמה תלונות תלמדי להינות ממה שיש , אהה שכחתי להגיד לך אני לא יכולה היום לאסוף אותך אז אני מכינה לך כסף לאוטובוס" אמא אמרה לי והידקה לי את הקוקו "אוו עוד סיבה למסיבה " אמרתי לה במבט עצוב " נו הכל יהיה בסדר את תתרגלי " ולחשתי בשקט זה מה שאני לא רוצה אבל אמא לא שמעה אותי למזלי , היא חיבקה אותי נתנה לי נשיקה במצח ויצאה מן החדר .