החיים של ג'סי-פטי – 1
ג'סיקה ישבה מול המחשב, ולפתע קיבלה הודעה מליאם, הילד הכי מקובל בשכבה.
ליאם דואן: "שלום, ג'סי פטי!"
ג'סיקה גונטי: "היי ליאם…"
היא הרגישה דמעות. מאז ומתמיד כינו אותה "ג'סי-פטי" בגלל מבנה גופה, השמנמן מעט.
ליאם דואן: "מה שלומך?"
ג'סיקה גונטי: הכל טוב, תודה. איתך?"
לפחות לא נידו אותה, חשבה. היא נדה בראשה כשנזכרה באנה, נערה שהייתה מפותחת והחליפה חברים כל הזמן. מאז שגילו את העניין עם החבר האחרון שלה, החלו לנדות אותה ולקרוא לה בשמות. ג'סיקה לא השתתפה, אך היה נראה כך מכיוון שמעולם לא דיברה עם אנה.
ליאם דואן: "מה זה התשובה הזו? חחח תכתבי רק 'אחלה'."
ג'סיקה גונטי: "אממם, תודה…?"
ליאם דואן: "מה שתגידי. יש לך מושג מה קורה בין קריסטיאן ובליין?"
ג'סיקה גונטי: "ברור! היא אחת החברות הטובות שלי!"
הייתי צריכה לנחש!, חשבה לעצמה ג'סיקה בכעס. הוא צריך ממני משהו. אבל האם כדיי לה לספר? אמת- או לשקר?
ליאם דואן: "יופי! מה הולך בינהם?"
ג'סיקה גונטי: "יוצאים פה ושם"
זה לא היה שקר ולא אמת- הם יוצאים, אבל ממש כל יום בצורה מחרפנת. היא וקריסטיאן סקושי מדברות או נפגשות מאז.
ליאם דואן: "יש מצב שאת מוסרת לי מתי הפגישה הבאה?"
עד לפה!, חשבה ג'סיקה. אני לא אספר! לפחות לא את האמת…
ג'סיקה גונטי: "בטח (שלא, חשבה). הם נפגשים בבית הקפה 'פוד&מי', היום, בשעה 8:00"
ליאם דואן: "מעולה! רוצה לבוא איתי? נוכל לעשות דאבל דייט!"
הוא רוצה שנצא!, קרא קול בראשה, מתלהב, נמס, מתחרט ששיקרה. לא! תתעוררי!, אמר חלק אחר, זה רק בכאילו, בשביל מטרה!.
תגובות (1)
שתעמיד פנים שהיא שברה רגל.
או שתשבור רגל באמת.