החיים של אריקה – פרק 2

'אריקה' קראה לי גברת רוזה
המטפלת של החולים
לאחר שאימי נפטרה בצער פניתי לבית חולים
השוטרים לא אישרו לי לחיות לבד
וקבעו שאני משוגעת
'כן גברת רוזה?' שאלתי אותה
'מייק צריך את עזרתך' אמרה והושיטה את ידה בכדי שאני יקום
'כן מייק' אמרתי אליו
מייק היה גדול ממני בשנה אחת
אני בת 15
הוא בן 16
אך היינו כמו אחים וידידי נפש
מה שפעם ג'סי ותומאס היו
מאז מה שקרה לא שמעתי מתומאס
'אני צריך עזרה, החבר הכי טוב שלי מגיע לביקור ואמרתי שיש לי חברה..' אמר אך לאחר שנייה קלטתי את בקשתו
'או אוקיי בשבילך הכול מייקי' אמרתי בחיוך מזוייף
בחיים לא היה לי חבר
בחיים לא התנשקתי
ובעיקר?
בחיים לא התאהבתי
הוא חיבק אותי ושוב התנפצה לי הבועה

קמתי בבוקר בידיעה שהיום אני "חברה של מייק"
'בוקר טוב' אמרתי לכולם והם החזירו לי
'גברת רוזה מה יש לאכול?' שאלתי
פעם ראשונה שאני שואלת את זה
גברת רוזה נדהמה כמו כולם
הייתי האנורקסית היחידה בקבוצה שלנו
'בשבילך הכול מתוקה' אמרה וחייכה אליי חיוך מתוק
'אממ באלי הרבה שוקולד ואממ גם קולה' אמרתי לה בחיוך תחמני שכזה
'אוקיי' אמרה והביאה לי את בקשתי

'הנה הוא' אמר מייק כאשר מישהו ירד מהמכונית הכסופה היפה
היא הייתה עם גג פתוח
היא הייתה מיוחדת אך עם זאת מוכרת כול כך
׳או גאד זה תומאס!׳ לחשתי בצעקה
ורצתי לחדרי