החיים שלי-פרק 9. ׳העניינים מסתבכים׳

~בחזרה לנקודת המבט של סאם~
שיעור ביולוגיה, שעמום. 
״זה פשוט שיעור מיותר״ חשבתי לעצמי.
״סאם את יכולה להביא לי דקה את האודם?״ לחשה ג׳קי.
הרמתי בזהירות את שולחני וראיתי שהאיפור נעלם. ספרתי עד 5 בליבי כדי לא לצרוח ולהסתבך בצרות, ולחשתי לג׳קי ״הוא נעלם״. 
״מישהו בטח לקח אותו״ לחשה ג׳קי.
״אז כפי שאתם רואים תלמידים כל החומר למבחן סוף סמסטר על הלוח ובדפים שניתנו לכם אני מבקש…כן סאם וג׳קי רוצות לספר לכל הכיתה על מה אתן מתלחששות?״ אמר המורה.
״סתם ביקשתי עיפרון״ שיקרתי. 
והמורה המשיך בשיעור.
*צלצול* 
״לא ביג דיל נגנב לך האיפור, זה לא כאילו את בהריון בחודש השמיני״ אמרה דונה.
״איך באמת הולך לך עם ההריון?״ שאלה ג׳קי.
״דוקטור דומאס אמר שההריון מתקדם יפה ובגלל שאני בחודש כמעט שלישי אז ליהיות מוכנה כי יש כאלה שיולדות גם בחודש השמיני״ אמרה דונה.
״יש לה שם?״ שאלתי. 
״אני כבר חשבתי על כמה אפשרויות: מארי, מריה, ניקי, בת׳, בריטני״ השיבה. 
״רגע ואם יהיו לך צירים?״ שאלה ג׳קי.
״זהו ש… היום זה היום האחרון שלי בבית ספר, אני עוברת לגור לזמן קצר במלון לייד בית החולים, שיהיה לי יותר קל עם הלידה״ אמרה.
״זה יותר מדי עצוב, בוא לא נחשוב על זה… סאם את יודעת מי גנב לך את האיפור?״ אמרה ג׳קי.
נזכרתי בכרטיס הביקור של אשלי, החוקרת שהופיעה בשבת בבית הספר. 
״לא, אבל הראה לי שאני יודעת בדיוק למי לפנות״ אמרתי.
*צלצול בחזרה לכיתות* 
היה שיעור מוזיקה, ״סוף סוף״ חשבתי.
״מי שעשה את שיעורי הבית ש-ירים את ידו בבקשה״ אמרה גב׳ מוסינזון. (המורה למוזיקה למי שלא זוכר) 
הרמתי את ידי, אך ידעתי שיבוא הרגע בו אצתרך לשיר, ודיי פחדתי.
״סאם, את הראשונה, בואי תשירי את השיר שלך…לחלום״ אמרה המורה. עזרתי אומץ, והתחלתי לנגן בגיטרה שלי.  ידיי פרטו על המיתרים את תחילת המוזיקה, והתחלתי לשיר.
(המנגינה אמורה ליהיות המנגינה של השיר: a year without rain) ״you are dreaming that you are can fly, you don't know if you even try. Like you always do what you want to do, and you are even like it? But ever think what you are dreaming about? And you always say you want to do it good.
•and you are always know, you are you like to dream, and you don't forget to try. You are you say so much, by even do a one thing, and you know that you can be dream…״   
שרתי, כולם מחאו כפיים.
״זה היה מצוין״ אמרה המורה. 
חזרתי למקום. 
= כעבור שבוע =
קיבלתי צלצול מהטלפון, זאת הייתה דונה. 
״סאם, בואי מהר את חייבת לעזור לי!!״ אמרה דונה. 
״מה קרה?״ שאלתי.
״זה…הצוות הזה…מהחדשות. צוות 810״ 
״מה הם עשו?״
״הם רוצים…לפגוע בי…ובה…בתינוקת״ אמרה דונה.