החיים שלה משתנים

זה היה יום חמישי בצוהריים, החלונות היו פתוחים לרווחה, מה שאיפשר לקרני השמש לחדור לתוך סלון ביתה, אני מתכוון לסלון הבית של סאלי.
היא התעסקה בנייד שלה, ובכל זאת, הטלוויזיה הייתה דלוקה.
בטלוויזיה הייתה משודרת התוכנית האהובה עליה, בוב-ספוג. למה הטלוויזיה הייתה דלוקה על אף שסאלי הייתה עסוקה בנייד שלה, אתם שואלים? כי קולות הרקע של בוב-ספוג הצועק "אני מוכן! אני מוכן! אני מוכן!!" העניקו לה תחושת ביטחון. בכל זאת, היא הייתה לבד בבית והיא עדיין האמינה ברוחות רפאים, היא תמיד חשדה שאולי רודפים את ביתה רוחות רפאים.
סאלי בדיוק כתבה מכתב פרידה לכל הכיתה ולמורים שהיו איתה שנתיים שלמות מכיתה ז' עד כיתה ח'. סאלי לא התאפקה ובכתה, הזכרונות מכל השנתיים האלו הציפו אותה פתאום. סאלי הודתה על כך שהיא לבד בבית. היא לא אהבה לבכות מול אנשים, גם אם אלו היו האנשים הקרובים אליה.

סאלי סיימה סוף סוף לכתוב את מכתב הפרידה שלה מכולם, היא רק הייתה צריכה לשלוח אותו לכל מי שהיה צריך, וזהו.
היא נשמה לרווחה, זרקה את הנייד שלה על הספה, ובהתה בטלוויזיה. הבהייה שלה נמשכה כמה דקות אבל אז היא נקטעה על ידי תיקתוק בדלת. אלו היו האחים של סאלי שחזרו מקניות בסופר. "התקשרתי אליך, כאילו ,אלף פעם! למה את לא עונה??" זאת הייתה אחותה הגדולה של סאלי, צדף. היא החזיקה ארבעה שקיות שקופות שעליהן היה כתוב בצבע אדום-צהוב "מחסני להב"
"סליחה!! הפלאפון שלי היה על השתק.." התנצלה סאלי.
"בסדר.. תעזרי לנו עם השקיות" צדף אמרה והושיטה לסאלי את כל השקיות שהיו על הידיים שלה. "הו, כל כך משחרר.." צדף אמרה בעונג וסובבה את מפרקי הידיים שלה "פחח, נשמע כאילו את עושה פיפי" סאלי התבדחה וברחה אל המטבח כדי לסדר את המצרכים לפני שצדף תספיק לענות לה.

חצי שעה אחר כך, אחרי שכל המצרכים הקנויים היו במקומות שלהם, אחרי שהעבירה מטאטא בסלון, אחרי קיפול בגדים מגושם, סאלי סוף סוף זכתה למנוחה. היא קפצה על המיטה הנוחה שלה ונשכבה על הגב. היא ניסתה לדמיין איך יראו החיים החדשים שלה בתוך בית ספר חדש, חברים חדשים, דרך לימוד אחרת. בכל פעם שסאלי חשבה על כל הדברים האלו, היא הרגישה כאילו היא נמצאת בעיצומה של נסיעת רכבת הרים.
היא הרגישה סחרור, אבל סחרור טוב. אתם מבינים למה אני מתכוון? היא הרגישה שכל זה לטובה, כזאת הייתה סאלי, אופטימית, תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה. היא תמיד האמינה בגורל. שכל הפניות שהיו לה בחיים היו לטובה, ושלכל פנייה שאי פעם תיהיה לה, יש משמעות. סאלי המשיכה להרהר עד שהיא נרדמה בסופו של דבר.

סאלי התעוררה. אבל לא מיקיצה טבעית, אלא מקול בכי. "סאלי!!!" אחותה הקטנה צעקה כשסאלי עברה למצב ישיבה. "מהההה" היא שאלה ביאוש, היא ידעה שאחותה הקטנה שוב פעם רבה עם אחיה הגדול, גל. "גל חטף לי את מיסטר בין!!" אחותה הקטנה של סאלי, ים, צעקה. מיסטר בין הייתה הבובה האהובה על ים. היא שיחקה איתו מהבוקר עד הערב, היא הלכה לישון איתו, ואפילו התקלחה איתו!. "אוףףף, גל!!" סאלי קראה לאחיה הקטן. "תחזיר לה כבר את הבובה!!!" סאלי אמרה. גל תמיד היה מציק לים. חוטף לה בובות מהידיים, מחליף ערוצים בטלוויזיה דווקא מתי שים הייתה צופה בתוכניות האהובות עליה, קורא לה בשמות, בקיצור, מעצבן אותה. ככה זה אחים.. "זה לא אצלי!!" גל אמר בחזרה. "לא נכון! אתה לקחת אותו!!" ים צעקה על גל. "שמתי לך אותו במיטה שלך" הוא אמר ויצא בריצה מהחדר, ים רצה אחריו. סאלי נותרה משועממת בחדר הריק שלה. החופש הגדול עומד להסתיים וסוף סוף תיהיה לה תעסוקה. ללמוד למבחנים, שיעורים, שיעורי בית, הכנת פרזנטציה, פרוייקטים, שיעורים נוספים, ללכת אחרי בית הספר לבתים של החברים החדשים שלה. אבל מי אמר שיהיו לה חברים? סאלי נתקפה זיעה קרה. מה אם לא יהיו לה חברים בבית ספר החדש? מה אם אף אחד לא ירצה להתחבר אליה? אבל המחשבות האלו היו מוזרות בשביל מישהי כמו סאלי. היא תמיד הייתה ידידותית ,מתחברת עם כל אחד, צוחקת עם כולם, הטיפוס הזה שכולם מרגישים בנוח איתה. אבל היא עדיין חששה.

הדבר הנוסף שממנו היא חששה היה בנים. כן, בנים. אתם מבינים? הבית ספר הקודם של סאלי היה אולפנה, שזה אומר בית ספר בלי בנים. הזכרים היחידים באולפנה של סאלי היו המנהל של חטיבת הבניים באולפנה, והרב שמלמד את התלמידות בית מדרש ומספר להן משלים בעלי משמעות. אה! וגם השרת המעצבן. היה נדמה לסאלי שהשרת היה עושה הכל כדי שהיא תתעצבן. אומר לה לא להיכנס לשירותים כשהיה לה להתפנות דחוף בטענה שרק עכשיו סיימו לנקות שם, תמיד נמצא בסביבה כדי לצעוק עליה לא לשבת על השולחן, וכל מיני דברים מעצבנים של שרת. בקיצור, היא לא תתגעגע אליו אחרי שהיא תעבור בית ספר ,והיא אפילו תשמח שהיא עוזבת את האולפנה כי שם, בבית ספר החדש שלה, היא לא תצטרך להתמודד עם אותו שרת מעצבן. סאלי לא ידעה איך להתחבר או להתיידד עם בנים. זה לא היה לה כמו להתיידד עם בת.. וזה היה שונה לחלוטין מהדיבור שלה עם אחים שלה. סאלי שקעה כל כך עמוק במחשבות על איך היא תתיידד עם הבנים שיהיו איתה בכיתה, שהיא שכחה שיהיו בבית הספר החדש שלה גם בנות. כעט סאלי חשבה על רעיון, פשוט לא להתחבר עם הבנים שבכיתה שלה, כמו ביסודי. ביסודי שבו למדה סאלי היו גם בנים וגם בנות. אך הבנות אפילו לא היו פוזלות לעבר הבנים. הן היו מתעלמות מהבנים ,והבנים היו עושים את אותו הדבר. אבל הרעיון היה מטורף מידי. לא להתיידד עם בנים? ברצינות, אנחנו בכיתה ג'? אז לא. סאלי ירדה מהרעיון של לא להתיידד בכלל עם בנים. במקום זה היא פשוט החליטה לדבר עם הבנים שיהיו בכיתה שלה בטבעיות, כמו שהיא מדברת עם בנות.

יום שישי הגיע מהר מין הצפוי. סאלי אף פעם לא אהבה את יום שישי. אולי זה היה בגלל כל הלחץ של ההכנות לשבת ואולי בגלל היום הקצר מידי, בכל אופן ,היא תמיד הרגישה מועקה בחזה כשיום שישי הגיע. הייתה עוד סיבה לֵלמה היא לא אהבה את יום שישי, אמא שלה תמיד הייתה שולחת אותה לסופר כדי לקנות מוצרים. לא, היא לא שנאה את יום שישי בגלל שהיא הייתה עצלנית מידי בשביל ללכת לסופר ולקנות מוצרים. היא שנאה את יום שישי כי כל יום שישי היא הייתה צריכה לצאת מהבית שלה ולהתהלך בין האנשים. היא לא אהבה את זה. היא לא אהבה להיות בין אנשים. היא תמיד הרגישה ששופטים אותה. כל מבט של איש או אישה הקטין אותה. נדמה היה לה שהיא מצליחה לשמוע את המחשבות של האנשים "איזו ילדה לא מטופחת" , "למה היא הולכת ככה?", "פחח, וואו, איזה בגדים מזוויעים" או "וואו, אף פעם לא ראיתי בן אדם כזה מכוער." ועוד דברים בסגנון. סאלי תמיד נתקפה תחושת בחילה, היא תמיד רצתה להסתובב ולרוץ חזרה הביתה. אבל היא הייתה חייבת לקנות את המוצרים לבית שלה. לסאלי לא הייתה מחשבה אחת של שפיטה. ואני לא אומר את זה כדי להציג אותה באור טוב יותר, היא פשוט הייתה כזאת. ואל תתחילו להגיד לי ש"כל בן אדם שופט". לא, לא כולם שופטים אנשים אחרים, וסאלי הייתה אחת מהם. כל פעם שהעיניים שלה היו נתקלות בזוג אחר של בן אדם, היא הייתה מחייכת אליו. כי היא ידעה שהיא הייתה מרגישה בנוח אם מישהו אחר היה מחייך אליה במקום לסרוק את הבגדים שלה. בכל אופן, לא כולם היו מחייכים אליה, היו כאלו שחייכו בחזרה, והיו כאלו שנתנו לה מבט מכוער ומסובבים את הראש שלהם, כאילו היא לקחה להם משהו ולא החזירה להם אותו בחזרה. אבל כל יום שישי היא עברה את זה. כל יום שישי, היא שרדה את המבטים שננעצו בה, היא עברה את הבושה בלעבור מול רכבים העוצרים באדום בהרגשה ששופטים אותה, היא עברה את הכל.

ערב שבת הגיע. כל הסירים עמדו על פלטת השבת. אתם לא מכירים? בכל אופן, פלטה זה מכשיר שנועד לחמם מאכלים בשבת. הבית היה מסודר ונקי, כל החדרים היו בניחוח של קצף הגלים, בניחוח של ים, מרענן. אמא של סאלי הייתה פשוט מטורפת לגבי כל דבר שקשור לים ,אפילו לארבעת האחים של סאלי היא קראה על דברים שקשורים לים. לאחות הכי קטנה במשפחה של סאלי קוראים ים, לאח שאחריה קוראים גל, לאחותה הגדולה של סאלי קוראים צֵדף, ולאח שמעל צדף קוראים אלמוג. סאלי הייתה היחידה שלא קראו לה על שם הים. זה כי אבא שלה החליט להתערב, הוא אהב יותר שמות לועזיים, סאלי זה לא בדיוק שם לועזי, אבל הוא קרוב מספיק. אבא של סאלי לא התערב רק בשם של סאלי אלא גם בשמות של ארבעת האחים הנוספים שהיו לסאלי. כן, אני יודע, משפחה מורחבת, כיף בשבתות. בכל אופן, השמות של האחים הנוספים של סאלי היו קשורים יותר לטבע. לאח שאחרי אלמוג קוראים אביב, לאח שמעליו קוראים אלון, לאח שמעליו יער, ולאח הכי מבוגר קוראים סתיו.
"ויכולו השמיים והארץ על כל צבאם" אבא של סאלי התחיל בקידוש. כולם בשולחן התלבשו חגיגי. הבנים לבשו בגדים בצבעים כחול ולבן והבנות בשחור ולבן.
אחרי סיום הקידוש המשפחה התיישבה על הכיסאות והתחילו לאכול. לא עבר זמן רב מידי לפני שים שוב פעם התחילה לצעוק על גל. "דייי, אני לא רוצה את הגמבה!! תעיף אותה!!" "רק שמתי אותה בצלחת שלך.. למה את צועקת ככה…" גל אמר והיתמם. "אני אהרוג אותך!!" ים צעקה על גל וכל המשפחה היושבת סביבה הפנו את ראשם לעברה להבין את פשר המשפט "ים!? ככה את מדבר?? מה זה הדברים האלו!?" אמא של סאלי שאלה בתמיהה. "אבל זה רק ביטוי!!" ים אמרה בחזרה וכל השולחן צחק. "עכשיו ברצינות, אל תגידי את זה יותר." אמא של סאלי אמרה אחרי שהפסיקה לצחוק. "טוב…" ים אמרה והעיפה את הגמבה שגל שם לה בצלחת חזרה לקערת הסלט.
אחרי סיום הארוחה ,כולם עזרו לפנות את הכלים שעל השולחן, חוץ מאלמוג וסתיו שהתגנבו לחדרים שלהם מבלי למשוך תשומת לב.
כל האחים חזרו לחדרים שלהם, חוץ מאלמוג וסתיו שכבר היו בשלהם מזמן.
סאלי קפצה על המיטה שלה ופתחה את הספר, 'הארי פוטר⚡ והנסיך חצוי הדם' ,בעמוד שבו עצרה יום לכן.
סאלי הרגישה עייפה כבר בחצי הפרק, בסופו של דבר היא סיימה את הפרק שהתחילה והלכה לישון.

יום שבת, בשונה מיום שישי הוא היה היום האהוב ביותר על סאלי. בדרך כלל ,סאלי העבירה את יום השבת במשחק קלפים עם ההורים שלה, רדיפה אחרי אחותה הקטנה שלובשת את הבגדים שלה, וקריאת ספרים.
השעה הייתה שתיים עשרה בצוהריים, סאלי שכבה על הגב שלה ונחרדה מין המחשבה שמחר בבוקר החופש הגדול עומד להסתיים והיא הולכת ללמוד בבית ספר חדש עם אנשים חדשים. פתאום, משום מקום, צדף תקפה את סאלי עם כרית.
"עאאא!! צדף!!" סאלי צעקה והגנה על הפנים שלה ממתקפת הכריות של צדף. "את עוברת לבית ספר חדש מחר!!!" צדף צעקה והמשיכה לתקוף את סאלי בעזרת כריות. גל וים פרצו לחדר והסתערו על סאלי עם כריות. עכשיו שלושה היו נגד סאלי במלחמת הכריות. סאלי הרימה את הכרית שלה מהמיטה ותקפה בחזרה את אחים שלה. "ים! ככה את תוקפת את אחותך הגדולה??" סאלי שאלה את ים בזמן שהיא נלחמה נגד גל וצדף. "אני אעזור לך!!" ים אמרה, פנתה נגד גל וצדף, ונלחמה לצד סאלי. היה קל מאוד לשנות את דעתה של ים ולהעביר אותה צד. "בוגדת!!" גל צעק על ים. "אני לא!! בוא תצטרף אלינו!!" ים אמרה. "אני לא בוגד כמוך!!" הוא אמר. "אני לא!!!!" ים צעקה בקול.
מלחמת הכריות נגמרה בכך שכל הארבעה שכבו מובסים על המיטה של סאלי. "עכשיו, עופו לי מהמיטה" סאלי אמרה. צדף זרקה על סאלי כרית בפעם האחרונה ויצאה בריצה מהחדר לפני שהכרית שסאלי זרקה עליה פגעה בה. גם גל יצא מהחדר בריצה "אני וצדף ניצחנו אותך!" גל אמר לים והמשיך לרוץ עד שיצא מהחדר. "לא נכון!! אני וסאלי ניצחנו אותך!!!" ים אמרה ורדפה אחרי גל.
את השבת סאלי העבירה בקריאת ספרים, ואכילת חטיפים וממתקים.

היו כבר שלושה כוכבים בשמיים, אבא של סאלי ליווה את השבת אל מחוץ לדלת. "החופש הגדול עוד לא הסתיים, חייבים למצות אותו עד הסוף!!" סאלי אמרה לצדף שהייתה עסוקה בנייד שלה. "כן.. מה שתגידי… ומה את מתכננת לעשות? – רגע, יואו, מחר את עוברת ללמוד בבית ספר חדש!!" צדף אמרה בהתרגשות. גם צדף עברה בכיתה ט' לבית ספר אחר, היא עברה מאותה האולפנה שסאלי למדה בה. "נו, כןןן" סאלי אמרה בהתלהבות מהולה בחרדה. "יואווו, טוב ,בהצלחה!!" צדף אמרה וחזרה לנייד שלה.
השעה הייתה כבר עשרה לשתיים עשרה בלילה, סאלי הניחה את הנייד שלה מתחת לכרית שלה וניסתה להירדם, אך היא לא הצליחה. כל המחשבות והרגשות שלה סיחררו אותה. מחר היא הולכת לבית ספר שונה לחלוטין מהאולפנה שהיא למדה בה, היא הולכת להיכנס דרך שער שהיא אף פעם לא עברה בו בעבר, חברים אחרים הולכים לדבר איתה, החיים שלה משתנים.