החיים שלה משתנים פרק 16/ חלק 9
"אני מצטערת על האיחור!" סאלי אמרה למורה אחרי שסגרה את הדלת מאחוריה. היא שכחה שהתיק שלה היה בכיתת האם שלה וזה גרם לה להתעכב מעט.
המורה העיף בה מבט קצר. "תבואי אליי אחרי השיעור." הוא אמר וסאלי התכווצה בחשש.
"אני ארשום לך נוכחות." המורה הוסיף וסאלי נשמה לרווחה.
היא צעדה לעבר מקומה ליד מאי. כשהיא התיישבה ליד מאי היא שמה לב שהיא בוחנת אותה, בוחנת את פרצופה בעוד היא פותחת את מחברתה.
"מה?" סאלי לבסוף שאלה את מאי.
"ירין סיפר לי." היא אמרה ללא שום כל מידע אחר.
פרצופו של ירין הבזיק מול עיניה של סאלי. היא נזכרה ברגע שהוא אמר לה לעזוב אותו. "סיפר מה…?" היא שאלה על אף שידעה שזה כנראה קשור לשיחה הקודמת שהייתה לה ולירין. היא גירדה את שיערה ותהתה איזה דבר שאמרה גרם לירין להיות פחות שמח.
"על השיחה שלכם." מאי ענתה. היה לה מוזר שירין התוודה על רגשותיו בפני סאלי. אך הדבר שהיה לה עוד יותר מוזר היה האדישות של סאלי- הרי ירין לא התוודה בפניה היום על רגשותיו?
"כן… דיברנו…" סאלי אמרה וניסתה להיזכר מה היה הנושא המרכזי של שיחתם.
"ומה יש לך להגיד על זה…?" מאי שאלה בזהירות.
"לא יודעת…" סאלי מלמלה. הנושא הזה גרם לה לאי נוחות. היא תהתה מה בדיוק ירין אמר למאי לגבי שיחתם. הוא נראה די מדוכא לקראת סוף השיחה, סאלי חשבה לעצמה…
"ירין אמר שהוא סיפר לך על הרגשות שלו." מאי אמרה לסאלי.
"אה…" זה כל מה שהיה לסאלי להגיד. הם אכן דיברו על רגשותיהם בשיחה, היא חשבה… השיחה לא הייתה אינטימית מדי או כזאת שצריך לשמור בסוד, אבל סאלי תהתה למה ירין הרגיש את הצורך לספר זאת למאי, ומתי בכלל הספיק?
מאי הכניסה לפיה את עטה והמשיכה לבחון את סאלי ארוכות. "טוב," היא אמרה לבסוף. "לא חייבים לדבר על זה."
ההבדלים במצבי הרוח של סאלי וירין בלבלו אותה. מצבו של ירין היה ירוד ואילו סאלי פשוט התנהגה… רגיל. היא תהתה אם סאלי בכלל הבינה מה ירין אמר לה בשיחה, אם היא הבינה שלירין יש רגשות כלפיה. סאלי כנראה לא הבינה למה התכוון ירין בדבריו, מאי חשבה לעצמה ואז תהתה איזו הבעה הייתה מצטיירת על פניה אם היא אכן הייתה מבינה את ירין, מה הייתה תגובתה…
"מאי, את מקשיבה לי?" המורה שאל כששם לב שמאי עסוקה במחשבותיה וכלל לא מקשיבה לו.
"הא? כן, בטח." מאי ענתה אך המשיכה להתעלם מהסבריו של המורה על הקשר שבין פצצה לאטומים.
היא שבה לחשוב על ירין. אם סאלי אכן לא הבינה שיש לו רגשות כלפיה למה הוא היה כה עצוב? היא הרי לא יכולה לדחות אותו אם לא הבינה מלכתחילה שהוא מאוהב בה, נכון? אבל אז היא נזכרה בכך שירין סיפר לה כיצד צחקה סאלי על הרעיון המטופש שהוא וסאלי יהיו זוג… לפי הצחוק של סאלי אפשר להבין שהיא לא חולקת רגשות זהים אל ירין. אאוץ'… היא קיוותה שירין בסדר.
הרהוריה של מאי גרמו לשיעור הכימיה לעבור מהר. הם נעמדה והחזירה את ציודה לתיקה בעוד צלצול בית הספר התנגן במסדרונות הספר.
"תחזרו על החומר בבית!" המורה לכימיה של הקבוצה השנייה אמרה ועמית גלגל את עיניו.
"ממש." הוא מלמל לעצמו בזמן שהוא שם את תיקו על כתפו. הוא הגניב את מבטו אל ירין וגבתו עלתה מעלה. כל השיעור ירין התנהג מוזר… בדרך כלל הוא מקשיב למורה, מעתיק מהלוח ומשתתף אף בזריקת תשובות לשאלותיה של המורה, אך בשיעור הזה הוא נראה כל כך מרוחק, מרוכז במחשבות של עצמו.
עמית בעט בו כמה פעמים במהלך השיעור כשראה את פרצופו המרוכז. ירין הגיב רק על ידי מעבר לכיסא אחר בקצה הכיתה. עכשיו עמית בהה בירין עושה את דרכו מקצה הכיתה לדלת היציאה מהכיתה.
עמית החטיף לירין מכה בכתף כאשר ירין חלף לידו אך ירין לא התייחס, הוא רק המשיך ללכת ויצא מהכיתה.
"מה לא בסדר עם הטיפש הזה?" עמית תהה בקול ויצא מהכיתה אחרי ירין.
"היי!" עמית קרא מאחורי ירין. "שמעת מה קרה לעמית…?" עמית הנמיך את קולו כאשר התקרב מספיק אל ירין.
"כן." ירין ענה בקול מוזר. קולו היה חסר כל רגש. והנה המחשבות של ירין חזרו להציק לו- אומרות לו כמה הוא לא חבר טוב לעמית שעכשיו בבית החולים, כמה הוא חושב רק על כאבו של עצמו…
"שמעתי מה קרה לה…" ירין הוסיף לאחר כמה רגעים ולבו השבור איים להתגנב לקולו, להראות את נוכחותו.
עמית פתח את פיו כדי לומר משהו, אך במחשבה שנייה הוא סגר את פיו. הוא הכניס את ידיו לכיסיו וגלגל את עיניו. הוא ידע שירין לא מתנהג ככה בגלל מה שקרה לעמית הבת… הוא לא הבין מה עוד יכול לגרום לירין להיראות כזה מוזר. אולי רב הוא עם אבא שלו…? לא, עמית חשב, הוא ואבא שלו ביחסים טובים. אולי יש איזה פרויקט במועצת התלמידים שמציק לו? לא, עמית ידע, הפרויקטים אף פעם לא מדאיגים את ירין. אולי…
ירין כחכח בגרונו בקול ושילח את מחשבותיו של עמית לעזאזל. הוא תהה אם לספר לו על שיחתו עם סאלי. עמית בטח ישמח לדעת שסאלי לא מעוניינת בירין, הוא חשב לעצמו.
"אין לי כוח לקור הזה," עמית אמר ונשף, מוציא מפיו עננים צחורים. "המעיל שלי צל'סאלי…" הוא גלגל את עיניו.
ירין שמע את צחוקה הארסי של סאלי פעם נוספת ופרצופו התעוה בכאב.
עמית קלט את פרצופו של ירין כשהוזכר שמה של סאלי.
"מה?" הוא שאל את ירין. "רבת עם סאלי?"
"מה קשור?" ירין שאל בארסיות. "ולמה כל דבר אצלך אמור להיות קשור לסאלי?"
ירין הוציא מפיו אדי קור. הוא הרגיש שהוא מתחיל לאבד שליטה, הוא הרגיש שהרגשות העזים שלו מוצאים להם דרך להזדחל מחוץ לליבו.
"סתום ת'פה! מה הבעיות שלך, הא? למה אתה כל כך עצבני??" עמית שאל מעוצבן.
"אתה מעוצבן, לא אני." ירין אמר והתרחק מעמית בהליכה מהירה. הוא לא ידע לאן מועדות פניו אבל הוא רק רצה להתרחק, להתרחק מכולם. הוא לא רצה לפגוש את מאי או את טוהר, את עמית הבן או את… סאלי.
במיוחד לא אותה. הוא ידע שבמידה ויפגוש אחד מהם הוא עלול להתפרץ עליהם, וזה לא יהיה מראה נאה במיוחד. אבל מצד שני הוא היה צריך לדבר עם מישהו. הוא רצה לדבר עם סאלי, אבל הוא לא יכול!
הוא החל להאיץ את הליכתו שכבר הייתה מהירה כשנזכר שוב פעם בשיחתו עם סאלי. למה שתאהב אותו? למה שתאהב אותו? למה… למה… שתאהב דווקא אותו?
תגובות (0)