החיים שלה משתנים פרק 16/ חלק 8

הלחץ בקולה של אמה של עמית מצא דרך לחלחל לתוך גופה של מאי דרך קו הטלפון.
"אוקי." היא הנהנה בראשה. "בבקשה תעדכני אותי כשתגיעי לשם." היא אמרה, והלחץ שהיא השתדלה להחביא החל להראות את נוכחותו בקולה.
קול ניתוק נשמע ואז מאי פנתה אל ירין. היא בהתה בו כמה רגעים בדממה עד שלפתע אמרה.
"איפה לעזאזל היית?"
"פה, בכיתה?" ירין ספק ענה ספק שאל. "מה קרה לעמית?" הוא דרש לדעת.
"למה לא היית בקפיטריה?" מאי שאלה בקצת יותר מדי תוקפנות לדעתו של ירין.
"אני לא חייב להיות בקפיטריה." ירין היה מבולבל. הפגישות של החבורה בקפיטריה לא היו משהו שאסור להפסיק או שאסור להשתתף בהן. היו ימים בהם עמית לא היה בכלל בקפיטריה וסאלי, עמית ומאי היו לעיתים הולכות לחצר האחורית של בית הספר או לשירותים בכדי להעביר את כל ההפסקה שלהן שם.
"עדיין." מאי אמרה בארסיות. היא הרגישה לחץ בחזה והדאגה שלה לעמית כאילו מילאה את כל גופה בנמלים שלא נחות לעולם. היא ידעה שזה לא פייר לכוון את רגשותיה הרעילים כלפי ירין אבל היא לא יכלה שלא.
"מה קרה לעמית?" ירין דרש לדעת שוב, מתעלם מהרעילות בקולה של מאי.
"א-אני…" מאי התחילה אך קולה נשבר. היא כחכחה בגרונה בעקשנות, היא לא רצתה להראות את חולשתה בחיים. לא לאף אחד. "עמית לא בסדר. אני לא יודעת מה לא בסדר איתה…"
"מה? היא נפלה או משהו?" קור החל לזחול לגופו של ירין.
"אני לא יודעת." מאי אמרה. היא אכן חשבה על האפשרות הזאת… ייתכן והיא נפלה וקיבלה זעזוע מוח או משהו… אך כשמאי בדקה את ראשה של עמית מוקדם יותר היא לא ראתה שום חבלה.
ירין שם את ידו על שתי לחייו ובהה בשולחן.
"אני בטוח שהיא תהיה בסדר. לקחו אותה לטיפול?" הוא אמר לאחר כמה רגעים של שקט.
"כן, אמא שלה בדרך לבית החולים." מאי אמרה והרגישה בחילה.
"…נוכל לבקר אותה היום." ירין אמר, כשידיו ממשיכות לעטוף את שתי לחייו. מסיבה מעצבנת הוא המשיך לחשוב על סאלי גם במצב שכזה.
"כן…" מאי הנהנה ובחנה את פניו של ירין. דעתו נראתה כאילו היא מוסחת והיא לא חשבה שזה היה בגלל מצבה של עמית.
"מה?" היא שאלה את ירין במעט עצבנות. מה יכול עוד להסיח את דעתו מהמצב של עמית כרגע?
"מה מה?" ירין ענה.
"על מה אתה חושב עכשיו?" מאי שאלה וידעה שהתשובה הנכונה לא תהיה עמית.
הוא הרגיש אשם, כאילו הוא לא חבר טוב לעמית כלל… אבל שיחתו הקודמת עם סאלי כרסמה בו כה עמוק שהוא חש שהוא אינו יכול לשמוע דבר מלבד צחוקה של סאלי כאשר שאל אותה אם היא הייתה יכולה לראות אותו כבן זוגה.
"ירין?" מאי שאלה שוב כשלא ענה לה.
"כן?" הוא ענה בקול מרוחק.
"מה קרה?" מאי שאלה שוב פעם בשמץ של עצבנות. אם היא תצטרך לחזור על דבריה שוב היא תצטרך גם לדפוק את ראשו של ירין בשולחן.
"אני…" ירין החל לומר אך עצר לתהות אם הוא באמת רוצה לשתף. אבל במחשבה שנייה זו הייתה מאי וגם אם הוא לא יגיד דבר היא תדע כבר לקרוא אותו כמו ספר פתוח.
"נו?" מאי דרבנה אותו להמשיך לדבר.
"אני דיברתי עם סאלי…" הוא אמר וניסה להימנע מקשר עין עם מאי.
"על מה?" מאי התעניינה.
ירין עצר רגע כאשר הרגיש איך גופו מגיב לדברים שיוצאים מפיו, איך ליבו מתחיל למהר כאשר שמה של סאלי מוזכר. "רציתי לדבר איתה… לספר לה על הרגשות שלי."
מאי פערה את פיה לרגע. "שקרן."
"אני לא משקר."
"מה היא… מה היא אמרה?" מאי שאלה באיטיות, מבטאת כל צליל והברה.
"היא יותר כמו צחקה כששאלתי אותה אם היא הייתה יכולה לראות אותי כבן הזוג שלה…" הוא אמר כאוב.
מאי רק כיסתה את פיה בתדהמה.
"היא…" הוא עצר בכדי לגחך. "היא חשבה שזה חלק מאיזו בדיחה…"
"אוי." היא אמרה. היא לא ידעה עוד איך להגיב… זה לא שהיא חשבה שלסאלי יש רגשות אל ירין, אבל לצחוק מול פניו נשמע די אכזרי. היא תהתה אם סאלי באמת התכוונה לצחוק בפניו.
שניהם ישבו בשתיקה, מקשיבים למטר הגשם שיורד בחוץ.
זה הרגיש נצח עד שהם שמעו לבסוף את צלצול בית הספר שמבשר על כך שחוזרים ללמוד.
מאי נעמדה. "…יש כימיה."
"כן…" ירין אמר בחוסר חשק ונעמד. הוא יצא מהכיתה עם תיקו, וכך עשתה גם מאי.

"אתם הולכים לשיעור?" עמית שאל את השניים בחוסר עניין.
"ברור שכן, לא שמעת את הצלצול?" סאלי ענתה לו וטוהר בהה בשפתיה כאשר היא ביטאה את המילים.
"יש מבחן קרוב, אתה יודע את זה, נכון…?" טוהר שאל את עמית.
"ולך יש סיכומים שכוללים את כל החומר, נכון?" עמית החזיר לטוהר בשאלה.
"זה לא… אותו הדבר…" טוהר אמר בהיסוס כאשר קלט שסאלי מסתכלת עליו בעיניים פעורות.
"מה, טיפשה?" עמית שאל את סאלי כשקלט את פרצופה המזועזע.
"יש מבחן??" היא קראה בקול.
"ברור שכן, מטומטמת." עמית ענה, על אף שידע על בואו של המבחן רק לפני כמה רגעים.
טוהר רצה להגיד שאין לה ממה להילחץ אך גרונו היה יבש מדי.
"בכל מקרה, אני מבריז אם בא לכם להצטרף." עמית אמר והכניס את ידיו לכיסיו.
"פפפ, לא." סאלי אמרה, רק המחשבה על כך מילאה אותה גיחוך. "אני הלכתי לשיעור. ביי, עמית. ביי, טוהר!" היא אמרה והתרחקה מהם בריצה.
"היא באמת חייבת לרוץ לשיעור? חנונית…" עמית אמר כאשר צפה בגבה המתרחק של סאלי. אז הוא פנה להסתכל בטוהר שהחל להאדים קלות.
"מה אתה מתלהב? היא כולה אמרה לך ביי." עמית אמר בגלגול עיניים.
"לא הסמקתי…" טוהר אמר על אף שעמית לא הזכיר זאת.
עמית גיחך ונענע בראשו. "אתה עלוב."