החיים שלה משתנים פרק 16/ חלק 6

"כן… אני…" ירין אמר וכעס על החולשה שלו. הוא זעם על הגרסא של עצמו שמוחו תמיד מצייר. הגרסא הזו נראתה כל כך מושלמת שירין קינא שזה לא באמת הוא.
"ירין," סאלי שמה את ידה על ידו של ירין. היא למדה את המחווה הזו מירין ומאי, שעשו זאת כל זמן שהיא הרגישה לא בנוח.
עיניו של ירין נפגשו בשל אלו של סאלי. מגעה, ריחה, עיניה… הכל נראה כל כך… מושלם. הוא והיא.
הוא חייב לדבר הוא אמר לעצמו, וכך הוא עשה. "סאלי… הדברים שאת מרגישה כלפי האחרים, האם את מרגישה אותם גם אליי?" הוא שאל.
"כשאתה אומר האחרים אתה מתכוון למאי, עמית והשאר?" סאלי שאלה.
ירין הנהן וסאלי ענתה, "ברור שכן?" מהוססת. תשובתה לשאלתו הייתה כל כך מובנת מאליה שהיא חשדה ששאלתו הייתה רטורית.
"את לא רואה אותי בצורה שונה מהאחרים?" ירין המשיך ושאל.
סאלי הנידה את ראשה לצדדים באיטיות. "למה שאראה אותך בצורה שונה מהאחרים…?"
"כי אני…" ירין נדהם לשנייה, היא תפסה אותו לא מוכן. "בגלל הקשר שלנו, סאלי."
"מה עם הקשר שלנו…?" סאלי צחקקה במבוכה.
"הוא היה… מיוחד. לא כמו האחרים, סאלי…" ירין אמר, נואש יותר ויותר עם כל מילה שלו.
סאלי שמה לב לבלבול ולעצב שהתערבב בפניו של ירין, אך היא לא הבינה את רגשותיו. "כלומר, לכל אחד יש קשר שונה עם מישהו אחר בהתאם למה שהוא מרגיש כלפיו. ירין, אני אוהבת אותך." היא אמרה והמילים ננעצו עמוק בבשרו של ירין. היא אוהבת אותו?
"אבל כך אני גם מרגישה כלפי מאי, ועמית…" סאלי המשיכה וסובבה את הסכין שכבר הייתה נעוצה עמוק בליבו של ירין, רק מכאיבה יותר. "אני אוהבת לצחוק איתך ולדבר איתך… אתה חבר טוב מאוד, יותר מכפי שיכולתי לבקש. זו התשובה שאתה מחפש?" היא שאלה בתקווה.
ירין הניד את ראשו לשלילה, כאוב מכדי לדבר. הוא לא הבין מתי הוא הספיק לטפס גבוה כל כך בשביל ליפול ולהתרסק חזק כך. עיניה של סאלי המסתכלות עליו בחזרה הכאיבו לו והוא הסיט את מבטו.
סאלי שמה שוב פעם את ידה על ידו של ירין, רק שהפעם היא היססה מעט. "בבקשה תגיד לי מה לא בסדר." בקולה נשמעה תחינה.
מתחיל להיות יותר קפוא… ירין חשב לעצמו. הוא תהה אם גם סאלי מרגישה זאת. הוא התרכז בהופעתה של סאלי ושם לב שהיא לובשת את מעילה השחור. הוא נזכר בפעם שלבש לה אותו, כמה צחקו באותו היום… אבל זה הרגיש רחוק מדי, רחוק מכדי להיות אמיתי באמת.
השקט ששרר בחדר אפשר לירין לחשוב על כל הדברים שהוא אוהב לגביה. התלהבותה מהדברים הכי מובנים מאליהם, אהבתה המוזרה ללימודים, האובססיה המצחיקה שלה לחורף, העובדה שהיא תהיה מוכנה לסלוח לאנשים שפגעו בה, האכפתיות הבלתי נגמרת שלה, הניצוץ שהופיע בעיניה הבהירות כל פעם ששמחה… הוא הרגיש את דמעותיו עומדות לו בגרונו. למה הוא מרגיש ככה פגיע? למה דווקא לידה?
"את לא כמו האחרים, לפחות לא בשבילי." הוא אמר וקולו איים להישבר, כמו שקרה ללבו.
"גם אתה לא כמו האחרים בשבילי, ירין." היא אמרה, מעודדת מן העובדה שהוא מדבר.
"לא. את לא מבינה. מה שאני מרגיש כלפייך…" ירין אמר ומילותיו פרחו מפיו בנשיפה נרעדת.
סאלי הנהנה וחיכתה שירין ימשיך, אך הוא הניד בראשו בבלבול.
"אז… היית רואה אותי כבן זוג?" הוא לא ידע למה שאל. הוא הרגיש שהוא כבר יודע את התשובה.
סאלי כיסתה את פיה לרגע. ואז היא צחקקה ומשם פרצה בצחוק. בן זוג? לה? ושזה יהיה עוד ירין?? היא לא הבינה למה הוא בחר להתבדח דווקא עכשיו, לשנייה הוא נראה רציני.
צחוקה שבדרך כלל הנעים לו עכשיו פגע בו. כאילו שבר אותו, את כל תקוותיו שהיו לו, הסיכויים הקלושים שעדיין אחז בהם. צחוקה שבר את כולם וגם את ליבו שכבר היה בחתיכות עוד לפני.
הוא הביט בה מודהם. הוא פתח את פיו בכדי לדבר, אך שום קול לא בקע. פיו היה פשוט פעור. הוא הרגיש באותו הרגע האדם הכי טיפש בעולם. לחייו החלו להאדים וקצות אצבעותיו עקצצו. הוא נעמד לאט והתקדם ליציאה מחדר מועצת התלמידים.
סאלי נעמדה אחריו. "לאן אתה הולך?" היא צעדה אחריו.
"סאלי, בבקשה… רק תעזבי אותי." הוא אמר ויצא מהחדר, מותיר את סאלי נדהמת מאחוריו.
היא הסתכלה לאחור, לכיתה הריקה מאחוריה. מה ירין אמר? ולמה… שיאמר זאת?
היא יצאה מהכיתה לאט ותהתה אם דמיינה את דבריו של ירין. לא, היא חשבה לעצמה, דבריו היו ברורים ואמיתיים למדי. אם כך, למה שיאמר לה זאת? האם פגעה בו מבלי להתכוון? האם היא צחקה כשלא היה זה הרגע המתאים?
היא נשכה את שפתה התחתונה. עדיף לה להניח לו לעת עתה, היא חשבה כשעשתה את דרכה לקפיטריה.