החיים שלה משתנים פרק 16/ חלק 4

אביעד היה הראשון שנכנס לכיתה, ואחריו עמית הבן. אז ירין נכנס גם הוא לכיתה ביחד עם מאי.
"תתיישבו בבקשה במקומות שלכם." המורה ללשון אמרה לנכנסים.
סאלי וטוהר נכנסו לכיתה גם הם כעבור כמה רגעים, שניהם מתנשפים.
המורה הסתכלה על השניים בעוד הם מתקדמים למושבם. "יש עוד שאמורים לבוא?" היא שאלה.
"לא, לא חושב." ירין ענה.
בינתיים עמית הייתה במסדרון שהיא הייתה בטוחה שהיא מעולם לא ראתה. המסדרון היה לבן, כמו כל האחרים, אך התקרה מעליו נראתה כאילו היא עומדת לקרוס כל שניה. היא הייתה צבועה בכמה גוונים של חום ופה ושם נראו עליה בליטות.
עמית חשבה שהיא תגיע ראשונה לכיתה עם קיצורי הדרך הכל כך מתוחכמים שלה, אבל עכשיו היא לא הייתה בטוחה אם היא תוכל בכלל לראות את הכיתה שלה עוד לעולם.
"הלו?" היא אמרה לאף אחד.

"טוב, אז לשבת במקומות ולהוציא מחברות." המורה אמרה. "אנחנו עובדים על מאמרי טיעון."
כשהתלמידים סיימו להתיישב ולהוציא את ציודם, המורה אמרה, "נושא מאמר הטיעון שלנו היום הוא: האם נשים צריכות לעבוד?"
"למה שלא יעבדו?" אחד התלמידים שאל.
"כי כל מה שהן צריכות לעשות זה להישאר במטבח." תלמידה בעלת שיער זהוב ועיניים חומות ענתה. היא חייכה כאילו האמרה משעשעת ופנתה לראות אם חבורת הבנים שישבה לידה מצאה את זה מצחיק.
"וואו, באמת חסרים לך כמה תאים במוח, הא?" עמית אמר.
"עמית, שמור על שפה נקייה." המורה אמרה בקול סמכותי.
"יואו, עמית, תפסיק לנסות להתחיל איתי כל הזמן, אתה גורם לתומר לקנא." אותה תלמידה אמרה בעודה מצחקקת ומסלסלת את שיערה באצבעותיה.
עמית הסתכל עליה ללא הבעה.
"סופיה," המורה פנתה אל הנערה הבלונדינית, "למה את חושבת שנשים צריכות להישאר במטבח כמו שאמרת?"
"אמ…" סופיה פלטה. "כי גברים עושים את כל העבודה הקשה בכל מקרה." היא פנתה להסתכל שוב על חבורת הבנים שישבה לידה. היא תהתה אם הם יעריכו את דבריה.
סאלי הרימה יד מהוססת. "גם נשים עובדות קשה."
"אני חושבת שהן סתם נדחפו." סופיה אמרה. "כל הנשים רק מתאפרות ומושכות גברים, זה הכל."
עמית פתח את פיו בכדי לדבר, אך סאלי הקדימה אותו.
"לנשים תמיד היה כוח ואת היכולת לעבוד. זה פשוט… החברה הייתה זאת שתמיד שדיכאה את הנשים ושמה אותן בתוך תבנית מאוד מקובעת. נשים פעם לא יכלו לעבוד, הן לא יכלו לפרנס את עצמן ולכן הצטרכו להסתמך על הגברים שיעשו זאת." היא אמרה.
"כולם אומרים שגברים מאז ומתמיד היו השולטים בעולם, אבל איך לנשים בכלל הייתה אפשרות לשלוט גם אם מלכתחילה הייתה להן תבנית מקובעת בה הן היו תמיד צריכות להישאר?" עמית המשיך את סאלי. סאלי פנתה להסתכל עליו ובעיניה הייתה הערכה. עמית הפנה את מבטו ממנה. הדברים שאמרה גרמו לו לתהות עד כמה הוא באמת מכיר אותה ואת השקפות חייה.
"הו, אני רואה שיש פה דעת אחת בעד ושנייה שנגד." המורה אמרה, מרוצה. "אז תגידו לי: האם זה הוגן שנשים משתכרות פחות מגברים על אף שהם עושים את אותה העבודה?"
"ברור שלא. נשים צריכות לקבל שכר הרבה יותר גבוה מהזכרים המטומטמים." איימי אמרה וסופיה קימטה את אפה.
"נשים זוכות לעבוד רק בגלל שגברים התירו את זה." היא אמרה.
היה רגע אחד של שקט בו אף אחד לא דיבר, בו שמעו רק את הסופות ואת שריקות הרוחות, ואז עמית וסאלי אמרו כאחד,
"לנשים מתמיד הייתה את הזכות לעבוד."
סאלי חייכה אל עבר עמית, והוא התאפק לא להפנות את מבטו אליה.
"לא אמור להיות הבדל בין השכר של גבר ואישה אם שניהם עושים את אותה העבודה." עמית המשיך ואמר.
"אני לגמרי מסכימה!" סאלי אמרה בלהט.
"גם אני." איימי אמרה מיד אחרי סאלי. "זכר מטומטם," היא מלמלה לעצמה כשראתה איך סאלי הסתכלה על עמית.
"מה אתם עושים מזה עניין גדול? כל מה שנשים עושות זה להתאפר והכל…" סופיה אמרה.
"למה זה נשמע כאילו את לא חלק מהדבר הזה שנקרא: "נשים"?" מאי אמרה לסופיה.
"ובכן, אני לא מתאפרת, ואני לא מתנהגת כמו הבנות האחרות." היא אמרה בעוד שאפשר היה לראות שהיא שמה על פניה גוון אדום של סומק. וכשהיא דיברה, היה אפשר לראות את הליפסטיק הוורוד שלה נמתח על שפתיה.
"בטח." מאי אמרה קצרות.
"זה למה גם כל הבנים אוהבים אותי, אני חלק מהם." סופיה אמרה, וחבורת הבנים שישבה לידה השתעלה בחוסר הסכמה.
טוהר הרים את ידו. "פער השכר בין הגברים לנשים נובע מהסיבה הפשוטה שנשים נחשבות מפרנסות משניות."
"כן, והן נחשבות כהורה עיקרי בבית." אחד התלמידים חיזק את דבריו של טוהר.
טוהר הרהר לשנייה. "אולי… אולי אם המצב ישתנה ונשים כבר לא יחשבו כמפרנסות משניות או הורה עיקרי אז נשים וגברים ישתכרו אותו דבר."
"מה? למה שנשים ייחשבו כמפרנסות משניות אם הן עושות את אותה העבודה כמו גברים? זכר מטומטם." איימי אמרה לטוהר.
"רוב הנשים בסופו של דבר האחריות הבלעדיות על הילדים, יש אחוזים שמראים את זה. הטיפול בילדים דורש מהנשים לקצר את שעות העבודה שלהן ולקחת חופשות הקשורות למשפחה כמו: אסיפת הורים או כשהילד חולה… בסופו של יום רוב הנשים נדרשות לעבוד פחות שעות מאשר גברים." טוהר ענה.
סאלי בהתה בטוהר… דבריו באמת היו נכונים, אך העובדה שאמה משתכרת פחות מאביה עדיין הציקה לה.
"אתה צודק," סאלי אמרה לטוהר. "אבל אני מאמינה שיש פתרונות לכך- כלומר לעובדה שנשים עובדות נדרשות לעבוד פחות שעות."
"ומהו הפתרון המדהים שלך?" סופיה שאלה את סאלי בזלזול.
"אמ… ובכן, רוב המעסיקים מתייחסים לשעות העבודה היומיות ולאו לחודשיות… אבל אם המעסיקים ההם יתחילו להתייחס לשעות העבודה החודשיות ולא דווקא ליומיות, כך זה יהיה גמיש יותר לנשים. מכיוון שבימים בהם הנשים צריכות להיות יותר עם הילדים, הן יוכלו לעבוד שעות מעטות יחסית אבל אז לפצות על הימים הקצרים בשעות עבודה מרובות בימים אחרים." סאלי אמרה.
"א-אני מסכים…" טוהר אמר חרישית . לפעמים הוא שם לב שאמו עובדת עד השעות הקטנות של הלילה לאחר שיום לפני היא הייתה צריכה לחזור הביתה מוקדם בגלל עניינים הקשורים לאחיו ולאחיותיו. הוא תהה אם גם אמה של סאלי היא אמא עובדת. הוא תהה אם גם זה דבר משותף נוסף ביניהם.
"כולם לכתוב את דעות הנגד והבעד ששמעתם עד עכשיו. ניתן להוסיף את הדעות שלכם גם." המורה אמרה בחיוך אל הכיתה. הדיון שעורר הנושא בכיתה גרם לה לשמוח על היותה מורה ללשון.
לאחר כמה רגעים התמלאה הכיתה קולות רחש ודפים, ולחשושים עלו מכמה מקומות בכיתה.
טיפות אחדות נשמעו מתקתקות על חלונות הכיתה וסאלי הפנתה את ראשה אל הרעש. יירד גשם עז יותר בקרוב, היא ידעה וחייכה אל עצמה. היא החלה לכתוב במחברתה את דעות הנגד והבעד והרהרה על עמית. הדברים שאמר גרמו לה לראות אותו באור חדש, בהיר יותר. לרוב הוא מתנהג בגסות, מה שגרם לה לראות אותו באור כזה שתאם להתנהגותו הגסה, אך היא מעולם לא חשבה שהוא מחזיק בדעות כאלה ועוד מציג אותם בצורה כל כך יפה. טוב, היא חשבה, בעמית יש הרבה יותר ממה שחשבתי.
"הי, טיפשה." עמית פנה אל סאלי וקטע את מחשבותיה.
"מה?" היא שאלה.
הוא לא ידע בעצם למה הוא פנה אליה. הוא רצה לדבר איתה על הדיון שהתקיים מקודם בכיתה, אך הוא לא רצה להיראות יותר מדי נרגש הוא משהו מחורבן כזה… "מה… מה הכותרת של המאמר?"
סאלי הסתכלה רגע על עמית, על מחברתה ואז אמרה, "האם נשים צריכות לעבוד, עם סימן שאלה בסוף."
"לא היית חייבת להוסיף בסוף המשפט שלך סימן שאלה." עמית אמר בגלגול עיניים.
"כנראה לא היית מוסיף סימן שאלה אם לא הייתי אומרת לך." היא ענתה.
"את אומרת שאני טיפש?" עמית שאל.
"מה? לא. אני פשוט הזכרתי לך להוסיף סימן שאלה במשפט שלי בשביל שלא תשכח להוסיף סימן שאלה, כי לרוב אנשים שוכחים לשים סימן שאלה כשלא מזכירים להם לשים סימן שאלה במשפט שיש בו סימן שאלה." סאלי אמרה מהר.
"תגידי עוד פעם אחת סימן שאלה ואני אכריח אותך לאכול כדור סל." עמית אמר.
סאלי צחקה. "מצטערת."
עמית הידק את לסתו בכדי לא לחייך מהצחוק המטופש של סאלי. "טיפשה…" הוא מלמל לעצמו. במקום לדבר על הדיון שהיה קודם בכיתה על השתכרות הנשים, הוא בסוף נגרר לשיחה טיפשית על סימני שאלה, נהדר…