החיים שלה משתנים פרק 16/ חלק 3

ירין שמע את אראל מצחקק כשנכנס אל הכיתה. "ניצחתי אותך." הוא אמר לסאלי.
"כנראה רימית איכשהו." סאלי אמרה לו וגירדה את ראשה.
"אני חושב שאת פשוט גרועה במשחק." אראל אמר ופיהק.
"לא נכון, ניצחתי את ירין כמה פעמים." סאלי השיבה.
אראל רק צחק.
ירין התיישב במקומו וצפה בהבעותיה של סאלי בעוד היא מסתכלת על אראל. ההבעה הזאת הייתה זהה לכל ההבעות שהיו על פניה כשהסתכלה על כל האחרים- עמית הבן, טוהר, אביעד, מאי…
אבל הוא שם לב שסאלי מסתכלת גם עליו באותה צורה… כמו שהיא מסתכלת על כולם…
סאלי צחקה. "…ידעתי שאתה מוכר לי."
"אני יושב שתי שורות מאחורייך ולא שמת לב??" אראל שאל בטון מופתע.
ירין שמע את כל שיחתם במעומעם.
הוא חשב על אתמול, על כך שמאי אמרה שסאלי אוהבת אותו. לא בעצם, כל מה שמאי אמרה זה שסאלי דירגה אותו במקום הראשון במדד החברים, אך ירין פירש זאת בצורה הזאת, הרי זה לא באמת משנה באיזו צורה מאי תאמר זאת- סאלי עדיין אוהבת אותו. והוא אוהב אותה.
הוא דמיין את סאלי מתוודה על אהבתה אליו. הוא דמיין איך הוא ירגיש לחבק אותה בידיעה שהיא שלו, להריח לעד את ריח הווניל שלה ולהחזיק את ידיה הקטנות. חיוך התגנב אל שפתיו והוא הרגיש איך ליבו מתמלא לאט בחום.

"ארבע שעות של לשון היום?" עמית נאנחה בקול. זו הייתה ההפסקה הראשונה להיום. "למה כל כך הרבה שעות ללשון?? אני כבר יודעת איך לדבר עברית!"
"לפעמים זה די מעניין-" סאלי החלה לומר אך עמית קטעה אותה.
"אוי, אל תתחילי איתי, סאלי!" היא אמרה באיום.
סאלי הרימה את ידיה. "אוקי, אוקי."
הם היו בתוך אולם הקפיטריה. הגשם חזר וחיוכה של סאלי לא ירד מפניה. דפיקותיו של הגשם הסבו לה ולטוהר שלווה.
טוהר הסתכל על חיוכה של סאלי ונזכר בכך שמאי ועמית אמרו ששניהם אוהבים חורף. ההיגיון אמר לו להתחיל איתה שיחה על הנושא הזה, אך לשונו סירבה לדבר וליבו שרף רק מעצם המחשבה על כך. אבל הוא סבל מספיק מביישנותו שמתעוררת כשהוא קרוב לסאלי, הוא רצה… לדבר איתה. הוא כחכח בגרונו, וכשפצה את פיו בחשש מישהו בדיוק הצטרף לשולחנם.
"היי!" קולה המוכר של נטלי קרא.
"שלום!" סאלי ענתה באותה האנרגיה.
"מה שלומכם?" נטלי שאלה את כולם ולפני שהספיקו לענות היא הוסיפה, "ומה שלומך?" לעבר עמית הבן.
עמית התנהג כאילו לא שמע אותה.
נטלי כחכחה בגרונה והתיישבה ליד טוהר.
"אני בסדר, אם את שואלת." סאלי ענתה לנטלי לאחר שראתה איך עמית התעלם ממנה.
"אה…" השיבה נטלי בלי שמץ התעניינות. היא רצתה שעמית יענה לה.
"בכל מקרה," היא אמרה לאחר כמה רגעים. "אני יודעת שלא נוכל לעשות חדרים ביחד, אבל מצאתי דרך שנוכל ליהנות ביחד!"
"המ? איך?" עמית שאלה את נטלי.
"אני אבוא לחדר שלכם!" נטלי אמרה ובחנה את פניו של עמית, מקווה לראות איזו שמחה בעיניו.
"אה, כן, זה די ברור מאליו." סאלי צחקקה.
"למי לעזאזל אכפת, סאלי." נטלי אמרה בחדות ושפתיה של מאי התעכלו בסלידה כאשר ראתה כיצד עיניה של סאלי פנו להסתכל על ידיה בהשפלה.
"יכולת להתנסח בצורה יותר נחמדה." ירין אמר לנטלי.
עמית צפה בפניה של סאלי וקלט בעיניה כיצד היא מנסה לא להיעלב.
סאלי פלטה צחקוק נבוך.
"מה את רוצה ממנה? היא אמרה את מה שנכון." עמית גלגל את עיניו. עיניו נפגשו בשל אלו של סאלי אך עמית רק גלגל את עיניו פעם נוספת.
נטלי הופתעה מתגובתו של עמית. היא חשבה שהוא לא סובל את סאלי. כלומר, הם תמיד רבים ועמית תמיד מקניט אותה. היא חשבה שאם גם היא תתנהג אל סאלי כפי שהוא מתנהג אז היא תזכה באהדה מצדו, אך זה לא היה המקרה עכשיו.
היא רק כחכחה בגרונה.
אביעד הופיע פתאום מאחורי עמית הבן. "שיעור לשון התחיל כבר, בואו." הוא אמר לבני כיתתו בקצרה והחטיף מכה לעמית בכתף.
אחרי זה הוא פנה אל סאלי. "היי, סאלי." הוא אמר לה בטון מתמשך.
סאלי הופתעה לשנייה. "אה… היי." היא אמרה, מהוססת.
"מה שלומך?" הוא המשיך לדבר באותו הטון המתגרה.
"טוב." עמית נעמד פתאום, מסתיר לסאלי את אביעד. "בואו נלך כבר לכיתה."
"אני בסדר, מה שלומך?" סאלי השיבה לאביעד בעוד היא גם נעמדת. השאר החלו לקום ממקומם גם.
"אני גם בסדר." אביעד ענה בחיוך לסאלי ועמית גלגל את עיניו בגועל.
אביעד נאנח. "את מאמינה שיש לנו לשון ארבע שעות היום?" הוא כיוון את שאלתו לעבר סאלי.
"לפחות אלו לא ארבע שעות ברצף." סאלי משכה בכתפיה. "חוץ מזה, לשון יכול להיות די מהנה לפעמים."
אביעד רק שלח אל סאלי חיוך מטופש. השניים התקדמו והשאירו פער בינם ובין האחרים.
נטלי כחכחה פעם נוספת. "עמית…" היא פנתה אליו.
עמית גלגל את עיניו, לאחרונה הוא מרגיש שנטלי נדבקת אליו יותר מדי. הוא רגיל לבנות כאלו, אך הוא רואה כי נטלי נשארת הרבה יותר זמן מהאחרות, וזה מציק לו בעין. "מה?" הוא ענה כאילו הכריחו אותו והוא אפילו לא טרח להסתכל עליה.
"מצטערת על מקודם…" נטלי אמרה בטון מושפל.
"למה את מצטערת בפניו?" ירין אמר וגבתו עלתה מעלה. "את צריכה להצטער בפני סאלי."
"המילים שאמרתי לא היו עד כדי כך מרושעות." נטלי נראתה מעוצבנת שירין ענה לה במקום אהובה- כלומר, עמית.
"אז אם כך, למה את טורחת להצטער בפני עמית…?" טוהר שאל.
"זה לא עניינכם." נטלי אמרה וכבר החלה להתעצבן.
"כן, אבל את מתנהגת מגעיל לסאלי, וזה כן ענייני." ירין אמר וגרם לכל החבורה להרים את גבותיהם.
"אם אתה מאוהב בסאלי פשוט תגיד את זה." נטלי גלגלה את עיניה. היא הרגישה שכמעט כל נער שני בבית הספר שלה דלוק על סאלי, וערן מכיתתה שואל אותה שאלות רבות על סאלי שכבר מתחשק לה להכות אותה.
"אותו הדבר אפשר להגיד עלייך ועל עמית- אם את מאוהבת בו פשוט תגידי את זה." ירין החזיר לנטלי.
נטלי החלה להאדים. היא הביטה בעמית ואז הצמידה את תיקה אל חזה וברחה מהקפטריה. בדרכה היא דחפה את סאלי בכתפה. היא תהתה אם עמית יבוא לרדוף אחריה או לפחות מרגיש רע בשבילה.
"פחח." עמית פלט והחל לצחוק.
"התמודדת איתה טוב." מאי החמיאה לירין.
"אם מאי הייתה מתערבת זה היה נגמר במכות." עמית אמרה.
סאלי ואביעד נראו שקועים בשיחה כלשהי, אך כעת הם שניהם הסתובבו לאחור, לכיוון שממנו רצה נטלי.
"קרה משהו?" אביעד שאל.
"לא משהו מיוחד." מאי אמרה.
"הו…" אביעד ששכח על מה דיבר עם סאלי אמר, "אם כך, תחרות ריצה עד לכיתה?" הוא הציע לסאלי.
סאלי החלה לרוץ מבלי לומר מילה.
"חתיכת רמאית." אביעד מלמל לעצמו בחיוך ורץ אחריה.
"ממתי הם נהיו קרובים כל כך?" עמית שאלה את עצמה בקול כשראתה את גבו של אביעד מתרחק.
"לא יודעת, אבל עושה רושם שזה גורם לבנים פה לקנא." מאי אמרה והחוותה בראשה לעבר טוהר.
טוהר הסיט את מבטו מן המקום שלפני רגע עמדו שם סאלי ואביעד.
"סתמי את הפה." עמית אמר בגלגול עיניים.
"אני? מקנא? אולי קצת, אבל עכשיו אם תסלחו לי, אני גם הולך להשתתף בתחרות הריצה." ירין אמר ויצא בטיסה מן הקפטריה.
"אני מכירה קיצורי דרך לכיתה שאף אחד מכם לא יודע!" עמית אמרה והחלה לרוץ אחרי ירין.
"לוזרים, אני יכול לנצח גם מבלי לרוץ." עמית אמר, אך בכל זאת רץ בעקבות עמית.
"אז…" מאי אמרה לטוהר רק כששניהם נותרו מאחור. "אביעד גורם לך לקנא, הא?"
טוהר יצא מהקפטריה בריצה וקרא לעבר מאי, "ביי!" הוא שנא לרוץ, אך הוא לא רצה לתת למאי את הסיפוק בלגרום לו להסמיק.
"אני מניחה שהאפשרות היחידה שנותרה לי עכשיו היא לנצח אותם." היא מלמלה ורצה. היא עקפה את טוהר בדרכה ליציאה מן הקפטריה.