החיים שלה משתנים פרק 16/ חלק 12

סאלי תהתה למה מאי לא הגיעה לקפיטריה עד עכשיו. היא כנראה עסוקה עם חברות אחרות, היא חשבה לעצמה כשיצאה אל החצר האחורית.
היה קריר בחוץ אז בלית ברירה היא שמה על עצמה את המעיל שאביעד הביא לה. מוזר שבחר אביעד להביא לה את מעילו בקור הזה, היא חשבה.
ואז היא ראתה את טוהר נשען על גזע העץ הגדול שקישט את החצר האחורית. היא התקדמה אליו והשתדלה לא לדרוך בטעות על הקבוצות הקטנות של התלמידים שישבו על הדשא, מדברים ופורצים בצחוק מדי פעם.
היא הגיעה אל טוהר והתיישבה לידו. הוא שיחק עם חתולה ג'ינג'ית, כמה חמוד. היא הרגישה שהיא וטוהר לא חולקים קשר חזק בניהם, כפי שהם חולקים עם האחרים והיא קצת הצטערה על זה.
"מה אתה עושה?" היא שאלה.
טוהר הסתכל על סאלי בהפתעה. הוא החווה בראשו לעבר החתולה. הוא לא סמך על קולו לתפקד כראוי כשהוא ליד סאלי, לכן בחר להמעיט במילים.
"הוא חמוד." סאלי חייכה וליטפה את החתולה.
טוהר ידע שזאת חתולה ולאו חתול, אך הוא רק הנהן בביישנות ואמר: "כן."
סאלי כחכחה בגרונה וחשבה על נושא שיחה. "הלוואי שההורים שלי היו מסכימים לי לאמץ חתולה." היא אמרה לאחר היסוס קצר.
טוהר גיחך. "כן, כנ"ל. אמא שלי בחיים לא תרשה לי." הוא אמר ונעץ את עיניו בחתולה, נמנע מקשר עין.
"האמת שאמא שלי נגד הרעיון הזה, אבל אבא שלי די בעד." סאלי הושיטה יד לחתולה וזאת התעלמה ממנה.
טוהר חשב איך להגיב למה שאמרה סאלי. רק אל תגיד משהו מביך, טוהר הפציר בעצמו, רק לא משהו מביך. "טוב… לי אין אבא." טיפש, טוהר קילל את עצמו בראשו.
"הו." סאלי גירדה את עורפה באשמה. אולי לא הייתה צריכה להזכיר את אביה.
היא רצתה לשאול אותו עוד על הנושא, אך היא ידעה שזה יהיה לא מנומס מצידה.
טוהר בחן את סאלי. הוא הרגיש שהיא רוצה לשאול אותו על אבא שלו, אבל היא כנראה התביישה.
"הוא לא מת, אם זה מה שחשבת." הוא אמר כאשר הרוחות השורקות מגבות את דבריו. "אבל הוא מת בשבילי…" הוא המשיך ואמר והחתולה הניחה על ברכו את ראשה, כמנחמת.
"ל…למה? אם אפשר לשאול…?" סאלי אמרה בזהירות.
טוהר נתקל לרגע בעיניה של סאלי וישר הוריד את עיניו אל החתולה. "הוא חרא של אבא." הוא עצר לרגע ונתן למילים להדהד. "הוא עזב את אמא שלי מיליון פעם, כל פעם שהוא הבין שהוא צריך להתעסק עם טיפה מחויבות או אחריות הוא פשוט נעלם, כל פעם משאיר את אמא שלי בהריון מאחור."
סאלי פתחה את פיה בכדי להגיב.
"וזה לא שאמא שלי טיפשה!" טוהר אמר קצת יותר מדי בלהט, מקדים את סאלי. הוא כחכח בגרונו והנמיך את קולו. "סליחה," הוא אמר.
"וזה לא שאמא שלי טיפשה…" הוא חזר בקול רגוע יותר. "זה פשוט שהוא מוצא דרכים חדשות לתחמן אותה."
"זה נורא." סאלי הושיטה את ידה לעבר החתולה, וכשהיא ליטפה אותה ידה נגעה לרגע בברכו של טוהר.
טוהר התנהג כאילו הוא לא הרגיש את מגעה של סאלי. אך משהו במגעה היה כה מנחם.
סאלי חייכה אל טוהר כשעיניהם נפגשו. הוא חייך בחזרה ונאבק באדמומיות לחייו. החתולה הג'ינג'ית עזבה את השניים לנפשם, מותירה ביניהם חלל ריק, עכשיו לא היה שום דבר שחסם בין השניים.
"אני אוהבת את העיניים שלך, הן יפות." סאלי אמרה אחר כמה רגעים של שקט מביך.
אם טוהר לא התעלף קודם מקשר העין שלהם, עכשיו זה היה הזמן. זה הרגיש רגע כה עדין- רק הוא וסאלי, שום דבר לא היה ביניהם, תרתי משמע. ואף על פי שלא דיברו הרבה ביניהם כמו האחרים, ואף על פי שאחרי כל משפט שהאחר אמר היה שקט מביך, הוא עדיין אהב להיות בחברתה. הייתה לה אווירה כה מרגיעה ונעימה. ועל אף פי שאהב את השקט ביניהם, הוא עדיין רצה לדבר איתה, להכיר אותה יותר.
הוא נשם עמוק, מתחנן שכאשר ידבר לא ירעד קולו. "מה… מה את אוהבת לעשות בזמן החופשי שלך?"
סאלי ענתה לו, ואז החזירה לו בשאלה. השניים המשיכו לדבר, ולאט לאט המבוכה של שניהם התנדפה. גם כאשר פעמון בית הספר צלצל שניהם היו שקועים בשיחה על חייהם במשפחה מרובת ילדים. מן הנושא הזה הם קפצו לאחר, מהנושא האחר הם קפצו לאחד חדש.
הם דיברו ודיברו עד ששמו לב שהחצר התרוקנה.
"אוי, צריך ללכת לשיעור." סאלי נעמדה והושיטה יד לטוהר שעדיין ישב על הדשא.
טוהר יכל להתרומם בעצמו, אך הוא אחז בידה ונעמד. "תודה."
שניהם הלכו יחד לכיתתם בעוד הם מדברים.