החיים שלה משתנים פרק 16/ חלק 10

"אני אראה אותך כבר בקפיטריה." מאי נופפה לסאלי לפני שנכנסה לשירותים.
"אוקי!" סאלי שלחה לעבר מאי תנועות ידיים לא ברורות בחזרה.
סאלי המשיכה להסתכל לכיוון שבו מאי עמדה לפני כמה רגעים. לאחר מכן היא הסתובבה באופן פתאומי לפנייה הקרובה אליה ביותר ונתקלה בדבר מוצק.
היא טפחה את ידיה בדבר המוצק הזה. זה לחלוטין לא היה קיר, לדבר היה מרקם שונה- קצת… כמו חזה של בן אדם. היא הרימה את ראשה למעלה וראתה את פניו הזועפות.
זה היה עמית מולה וזה היה חזהו שהיא נתקלה בו. הוא הסתכל עליה מלמעלה בהרמת גבה.
"שימי לב לאן את הולכת!" עמית אמר לסאלי.
"מתנצלת!" סאלי אמרה וניסתה לנקות את מדי של עמית מאבק.
"איי, על מה כל המהומה?" אביעד הופיע מאחורי סאלי פתאום.
סאלי שחררה צרחת בהלה ונצמדה אל עמית לאחר הופעתו הפתאומית של אביעד.
עמית בהה בה לכמה רגעים, מודהם מכמה קרובה היא יכולה להיות. ריח הווניל נדף ממנה אליו באיטיות. הוא המשיך לצפות בה בעוד ידיה אוחזות את חולצתו, ואז הוא התעשת על עצמו.
"עו-עופי ממני!" עמית ניתק את ידיה של סאלי ממנו. מסמיק ואדום הוא הושיט את ידו לעבר סאלי. "המעיל שלי, טיפשה אחת!" הוא אמר וקולו נתקף רעד.
"בסדר, בסדר…" סאלי אמרה בעוד היא פושטת את מעילו של עמית.
"חיחי, הפחדתי אותך?" אביעד קירב את פניו אל סאלי. "מצטער."
"לאלא, זה בסדר." סאלי אמרה וגירדה את כתפה ופלטה צחקוק מאולץ.
"טוב, אני מצטער בכל מקרה, יפיפייה." אביעד אמר. הוא הוריד את מעילו ודחף אותו לתוך ידיה של סאלי.
סאלי הסתכלה עליו בעיניים פעורות. יפיפייה הוא אמר? הוא חושב שזאת אולי בדיחה כלשהי, לקרוא לה יפה כאשר היא נראית כך?
עמית גלגל את עיניו בגועל, ואז עוד פעם אחת כדי שסאלי תראה אותו נגעל.
"בכל מקרה…" סאלי בהתה במעילו האפור של אביעד. "בואו נלך לקפיטריה."
"אבל…" היא החוותה לעבר אביעד עם מעילו. "אתה לא צריך להביא לי את המעיל."
המסדרון היה שקט מהרגיל. כנראה שרוב התלמידים מעדיפים להימנע מהקור ששרר במסדרונות ולהישאר בכיתות, היא שיערה.
עמית צעד לצד אביעד והרהר על התנהגותו של ירין מקודם, זה היה נראה כאילו דבר מה מציק לו, והוא הרגיש שסאלי קשורה לכך.
אך אם סאלי אכן קשורה להבעת הפנים הסובלת של ירין, איך זה הגיוני שהוא לא רואה שום רמז לכך בפניה של סאלי…?
"נאא." אביעד נופף בידו לעבר סאלי. "זה בסדר. ככה למעיל שלי יהיה ת'ריח שלך."
"פפפ." סאלי פלטה.
"אני מתכוון לזה!" אביעד אמר. "יש לך ריח טוב." הוא אמר ובחן את פניה.
סאלי כיסתה את פיה בביישנות כשאמרה, "תודה לך על המחמאה."
"איזו חמודה, אה?" אביעד פנה אל עמית כאילו סאלי לא שם. זה היה לו שקוף שלעמית יש קראש ענקי על סאלי, אך הוא לא הבין למה עמית מתנהג בכזו קרירות לסאלי, כאילו הוא מנסה להרחיק אותה ממנו. עמית כזה טיפש, אביעד חשב לעצמו, למה שינסה להרחיק ממנו דבר… כזה?
"סתום ת'פה." עמית אמר בתשובה לאביעד. "ואל תתלהבי, סאלי." הוא גלגל את עיניו.
"מה אכפת לך??" סאלי אמרה לעמית, אך נזהרה לא להישמע פוגענית.
"לא אכפת לי!" עמית אמר לסאלי בדיוק כשנכנסו לקפיטריה.
"אתה מתנהג ככה אבל." אביעד אמר וצחקק.
"סתמו כבר ת'פה שלכם." עמית אמר ואביעד צחק.
"אחד הדברים האהובים עליי הוא להציק לעמית." הוא אמר לסאלי בחיוך.
סאלי צחקקה, אך הפסיקה כאשר עמית נעץ בה מבט.
"יו, אבי!" מישהו קרא פתאום מאחוריהם.
אביעד הסתובב לאחור וראה את חברו לקבוצת הכדורסל. הבחור היה די נחמד, אך עמית לא סבל אותו מכיוון שהוא עשה הכל כדי להתחקות אחריו.
"מה קורה?" הבחור שאל את אביעד. ניתן היה לראות שגופו היה חטוב מעבר למדי בית הספר שלבש. שיערו הגלי היה חום כהה בדומה לעיניו שלא חדלו להעביר את מבטן אל סאלי.
"מצוין." אביעד אמר קצרות.
"יופי. אנחנו צריכים ללכת למגרש הכדורסל, המאמן רוצה אותנו." הנער אמר וסימן בידו לעבר היציאה מהקפיטריה.
"ביי ביי." עמית אמר לאביעד ולחברו.
"מה ביי ביי? אתה גם צריך לבוא." חברו של אביעד אמר.
"אני נשאר פה." עמית עשה את דרכו לעבר שולחן פנוי וסאלי הלכה אחריו.
"להתראות." היא נופפה לאביעד כשהיא מתרחקת ממנו.
"הוא רציני?" שמע עמית את חברו של אביעד אומר מאחורי גבו, אך לא היה לו אכפת ממש. המאמן בטח סתם יעשה להם הרצאה משעממת בנוגע לחשיבות הסדר והמשמעת של קבוצת הכדורסל, וכמה חשוב שיהיו מאוגדים… כאילו שזה מעניין אותו כרגע, עמית חשב לעצמו.