החיים שהשתנו מהר מידי פרק 19

Adelin 24/11/2019 580 צפיות אין תגובות

יום למחרת
דניס הלך לליאן
זו הייתה החברה שלו
הבת זוג שלו כבר קרוב לשנתיים
הוא הלך לעבר ביתה
ודפק בדלת הכניסה של ביתה
אחותה הגדולה קירין פתחה לו את הדלת
כול משפחתה של ליאן הכירה אותו את דניס
ליאן לא פעם ולא 4 הביאה את דניס לאכול עימם
קירין : היא בחדר שלה
דניס :אממ
אוקי
קירין : לך אליה
אתם הולכים לאן שהו ?
דניס : לא היום לא
למרות שבשבוע הבא כן
קירין :לאן ?

דניס :לבריכה
קירין :טוב היא בחדר אתה יודע איפה הוא
אני הולכת לראות טלויזיה
וסגור את הדלת
דניס
דניס :אוקי
דניס עלה לחדרה של ליאן
הוא הכיר את חדרה ואת מיקומו
הוא דפק על הדלת לפני שנכנס
ליאן: היי דניס
דניס :היי
מה קורה ?
ליאן :בסדר
דניס :מה את עושה ליאן ?
ליאן:סתם לא מעניין רואה סרט אבל הוא משעמם
דניס :למה ?
ליאן : הוא פשוט מטומוטם ומשעמם
להביא לך לאכול משהו ?
דניס : לא ליאן אין צורך תביאי לי פשוט כוס מים
ליאן :אוקי חכה כאן
ליאן ירדה למטבח ומזגה לו כוס מים
היא עלתה לחדרה והביאה לו את הכוס
עוד משהו אמרה והיסתכלה בו
דניס :לא הכול בסדר
ליאן: אוקי
תגיד אתה אוהב סיפורי אימה ?
דניס :תלוי איזה
ליאן:רוצה לשמוע אחד שהמצאתי
דניס :בסדר
ליאן : בטוח ?
דניס: כן נראלי
ליאן: טוב
אז הסיפור מתחיל בעיר רחוקה ניו רק
חיה לה שם משפחה רגילה
אמא אבא 2 בנים ו2 בנות
השכונה שההורים חיו בה זה בעצם היה בית קברות לשעבר
בעצם הביניין שחיו בו היה מתחתו בית קברות
מי שבנה את הבניין פשוט הוריד את כול המצבות האבנים אבל
הגופות עדיין נשארו שם מתחת לאדמה
אז בעצם מתי שהמשפחה עברה לשם הכול היה רגיל
אך שבוע מאוחר יותר התחילו לקרוא דברים מוזרים בבית
דלתות נפתחו מעצמן טלויזיה נדלקה ונכבתה בעצמה
היו צלילי דיבור מעליית הגג היו תזוזות של כיסאות שולחנות ורהיטים
בתם הקטנה איימי היא ראתה שבבית היו נמצאים רוחות אמיתיות
איימי דיברה עם חלקם
איימי היתה ילדה קטנה היא הייתה בת 4 .
איימי לא הבינה מי הם ומה עושים בביתה אך היא שיחקה בחדרה רוב היום
יום אחד בנם הבכור כריסטופר הבחין בצל
הצל ההיא בעצם זו הייתה רוח
רוח שמתה מנסיבות כול שהן
כריסטופר הוא התקרב לעבר הרוח
וקלט את פניה בבירור
זה היה רוח ממין זכר
כריסטופר נעמד מולו והסתכל
ואז שאל
מי אתה ?
מה אתה עושה כאן?
הרוח לא ענתה לו היא הסתכלה בו
הוא יסתכל בו
ולא אמר אף לא מילה אחת
בלילה בשעות הקטנות של הלילה השעה הייתה 1
כריסטופר התעורר כששמע קול של זכוכיות שנשברו
הוא קם וראה
שהכוס שהייתה בחדרו נפלה ונשברה
כריסטופר בטעות דרך על אחת הזכוכיות וזו נכנסה לרגלו
הוא החל לבכות חלושות ולא ידע מה לעשות
הוא לקח פינצטה והוציא את הזכוכית מרגלו.
הוא חיטה ושתף את הפצע
הוא הלך לעבר חדר הוריו
ושם הוא מצא דבר מזוויע
הוא מצא את אביו בן ה37 תלוי על הארון שהיה בחדרו
ומצא את אמו עם עיניים שנחרטו מהמקום
הוא ברח מחדר הוריו ורץ לעבר חדרו של אחיו לואיס בן ה10
ושם מצא אותו שוטת דם עם השיניים מחוץ לפיו
הוא רץ לחדר אחותו בת ה8
מרי ומצא אותו עם דם בגרונה בצווארה
והיה לידה פתק
הפתעה
אהבת
ברח כול עוד הרוצח לא כאן
הוא רץ בלית ברירה לאיימי
ומצא אותה שם מדברת עם רוח
אך הקול של איימי לא היה קולה אלה קול של מישהו אחר
כריסטופר המבוהל רץ לשכנים
הוא נפל במדרגות
ירד לו דם מהאף
הוא קם והמשיך לרוץ
עד שהגיע לשכנים המבוהלים
ואמר
מישהו רצח את המישפחה שלי
ואני חושב שרוח השתלתה על אחותי הקטנה .
בבוקר השוטרים חקרו את התקרית
הם מצאו את איימי כשעיניה אפורות למרות שעיניה היו כחולות
ואז איימי
רצה אליהם
השוטרים ברחו
כריסטופר הועבר לבית יתומים .
\הוא היה בן 14 .
השנים חלפו
כריסטופר לא שמע יותר על איימי ושכח דיי את התקרית
אך זו טראומה בילתי נתפסת עבורו
חלף לו הזמן כריסטופר רחש חברים אנשים שאהב ואהבו אותו .
כריסטופר היה כבר בן 25 .
הוא היה נשוי בעל 2 ילדים קטנים
בני 4 ו 3 .
יום אחד הוא שמע בחדשות
על נערה עם עינים אפורות
רוצחת אישה זקנה
ואז רוצחת עוד ועוד
ולבסוף הרוצחת הקטנה נמצאה מתה בחצר ביתה בניו רק
כריסטופר זיהה ישר את עיניה המפחידות
הוא ניסה להירדם כול הלילה
אך לפתע שמע נקישות על הדלת
הוא נבהל אך כשראה שזה חברו הטוב נועם פתח לו
ואמר
אוי מזל שזה אתה
אך פתאום הוא קלט את העיניים האפורות
המפחידות והזוהרות
הוא ברח ברח ולא נמצא .
אך שנים מאוחר יותר כריסטופר נמצא
בביתו וכול השנים הכול היה רגיל אצלו
הוא חיי את חייו
כול יום ומאז הוא לא שמע יותר על אחותו הקטנה איימי .
היום הוא כבר בן 40 .
הכול נשכח
ילדיו בגרו והתבגרו
והוא היה גבר טוב ילד טוב תמיד היה
אך הוא לעולם לא הבין מה עלה בגורל אחותו איימי
איך?
דניס: לא משהו
נשמע דבילי
אבל לפחות השקעת
ליאן: אני יודעת זה סיפור דבילי אני יותר טובה
בלכתוב סיפורי אהבה .
דניס: סבבה
רוצה ללכת
החוצה ליאן
ליאן: אוקי לאן ?
דניס: לא יודע .
אמר ומשך את כתפיו
אולי נלך לאכול
ליאן: אוקי
לאן ?
ומה?
דניס : מה את רוצה ?
ליאן : לא יודעת הייתי
רוצה לקנות שווארמה
דניס : טוב בסדר
סגור
נקנה את זה עם בא לך
היית רוצה לצאת עכשיו ?
ליאן : אוקי אבל אני צריכה להתארגן
דניס : טוב אני אצא אתן לך זמן להתארגן
אני אחכה לך בסלון
ליאן : סבבה
אני אהיה מוכנה עוד 20 דקות
דניס : סבבה
אני פה
לא הולך
מחכה
רק לך אני מחכה
ליאן: טוב תן לי להתלבש
דניס יצא מהחדר
ליאן סירקה את שיערה הבלונדני
היא עמדה מול הארון שלה וכרגיל לא ידעה מה לבחור
תמיד היא עמדה לידו ליד הארון והיסתכלה לתוכו
לראות מה תלבש
לבסוף ליאן נזכרה בחצאית והחולצה החדשים שלה
היא לקחה את החצאית הטול הכחולה התכלת שלה
לבשה אותה יחד עם החולצה הלבנה המנצנצת שלה עם השרוולים התכולות
היא הסתכלה על עצמה במראה
היא אהבה את הסט החדש שלה
היא נעלה את נעלי הבובה הלבנות שלה
סירקה מחדש את שיערה
שמה קשת בצבע תכלת עם פרח שעלי הכותרת שלו היו לבנות והיה בו גם כחול
היא ענדה שרשרת ארוכה שעליה היה אבן טופז כחולה .
היא שמה קצת בושם על צווארה וטיפה מעל הבגדים
היא נתנה מבט שני בעצמה בראי
היא לקחה את תיק הגב התכלת שלה שהיו עליו אוזני ארנב
היא התאפרה טיפה צלליות אודם מייקפ
שמה שפתון בתיק נייר ארנק עם כסף ויצאה מהחדר
אני כמעט מוכנה אני צריכה למלות מים
ואחר כך אני אלך לשירותיים ונצא
דניס : את ממש ממש יפה היום
ליאן : יופי
אני שמחה שאהבת את הלוק החדש שלי
דניס : כן מאוד
ליאן : קניתי עוד כמה סטים כאלו
אני אראה לך דניס.
דניס: סבבה ליאני
ליאן: אז לאן הולכים אמרה כשהיייתה מוכנה ליציאה.
דניס: לאכול כמו שרצית
ואז נראלי נלך לכיוון הים
יש שם מקום שאני רוצה שתראי הוא מהמם.
ליאן: אוקי מה יש שם לייד הים ?
דניס: תקשיבי יש שם אגם ברבורים כזה
ממש יפה .
ויש שם לפעמים מזרקות כאלה בצבעי הקשת .
מופעים כאלה
המים של המזרקות מחליפים צבע .
ולפעמים זה גם שר .
זה מהמם את חייבת לראות .
ליאן: סבבה
אפשר ללכת עכשיו לשם .
אני לא ממש רעבה.
דניס: באמת?
ליאן: כן אכלתי ציפס מטוגן עם שניצלים.
לפני כשעה .
אז באמת לא נורא גם עם לא נוכל היום .
כי ממילא אני לא רעבה.
דניס: יופי
האמתי גם גם אני כלל לא רעב .
אז סבבה נלך לטייל
ואם נהיה רעבים אחר כך נצא לאכול .
ליאן: כן כן
אמרה וחייכה לו .
דניס : אני אוהב אותך.
ליאן: גם אני
דניס: אני שמח שהסכמת לצאת לטייל
ליאן: למה לא?.
אני אוהבת לטייל איתך
אתה מתוק .
דניב: תודה
אמר ונישק אותה קלות על שפתיה .
ליאן : אתה אהבת חיי.
דניס: אני יודע חח
ליאן: טוב בוא .
מתי שהם הגיעו לשם .

השעה הייתה 6 .
ערב מאוחר חשוך .
אך השעה לא הפריעה להם הרי הם לא ילדים קטנים.
דניס: טוב זה המקום שרציתי להראות לך
ליאן: ואוו מהמם .
אני אוהבת .
דניס: נהדר
זה טוב שאת אוהבת .
ליאן: סתכל דניס
דניס: מה?
ליאן: אני רואה את הברבורים .
הם ממש חמודים.
לבנים כאלו גדולים .
כמו שאני אוהבת .
דניס: ליאני גם אני אוהב את החיות האלו .
הם יפות .
ליאן: כן נכון .
מתקשרים אליך
מי זה?
דניס: זה תומר
חבר שלי
ליאן: אהה הכול ברור
מתכון לענות?
דניס: כן
כן בטח
חכי כמה דקות אוקי?
ליאן: אין בעיה
דניס: היי תומר מה קורה ?
תומר: כלום כלום חדש
דניס: ואיך אם הנוהל הזו?
יש חדש?
תומר: לא לא כול כך .
אתה יודע
אנחנו סתם ידידים שום דבר מיוחד .
דניס: אהה נו בא לבריכה
שבוע הבא?
אני דווקא מחכה שתבוא .
יהיה כיף חשוב
אני אומר תחשוב על זה
תומר: אחשוב
לא רוצה להזמין אותה היא חופרת
דניס: אתה פשוט לא רגיל לבנות
לפעמים הן דיי חופרות
אבל תכלס
אני בטוח שתסתדר איתה
אתה הרי תמיד אמרת שרוצה זוגיות
עדיין מעוניין??
תומר: כן אבל
לא יודע
איתה לא בא לי
דניס: לא נורא לא רוצה לא צריך
אבל אתה מוזמן
אם בא לך
נו זוכר מה אמרנו כן?

תומר: ברור
מה אתה עושה כרגע ?
דניס: האמתי עם ליאן .
אנחנו מטיילים.
תומר: אהה סבבה
דניס: ואתה מה עושה?
תומר: כלום אוכל שום דבר מעניין.
דניס: סבבה אז נדבר?
תומר: ברור
דניס: יופי אז ביי
פשוט כפי שהבנת אני לא לבד .
אז לא נוח לי לדבר כול כך הרבה זמן
נו הבנת בגללה.
תומר: כן סבבה .
הבנתי .
דניס: ואלה .
תומר: כן בטח
אני לא טיפש
טוב נדבר מאוחר יותר .
דניס: אוקי
סגור .
תומר: ביי
דניס: ביי נדבר אחי .
ליאן: מה הוא רצה?
דניס: סתם רצה לדבר
את יודעת
חבר שלי .
ליאן: כן בטח יודעת
אני מכירה
אותו
אתם נפגשים הרבה
דניס: אהה אבל
לא ראית אותו ?
ליאן: לא זוכרת
יכול להיות
אבל שמעתי עליו הרבה.
אתה מדבר עליו דיי הרבה .
יש לו סרטן כבר שנה וחצי בערך
הוא עבר תאונה לפני השנתיים ועכשיו הוא בסדר אבל
הוא כול כך סבל שמעתי עליו המון
אני יודעת אתם חברים
אתה סיפרת לי המון עליו
דניס: חח באמת לא זכור לי .
ליאן: לי כן .
רוצה לשמוע סיפור נוסף
רק לא אימה
גם אני זו שמצאתי אותו
פליז
הוא הרבה יותר מעניין וטוב
דניס: אבל ליאן
ליאן: נו בבקשה
דניס: אוקי אוקי
ליאן: שנתחיל?
דניס: כן אוקי
ליאן: הייתה ילדה
קראו לה נויה
נויה הייתה תלמידה מצטיינת טובה עם ממוצע של 90 +
לא היה חסר לה דבר
ילדה שהיה לה הכול
מחשב פלאפון חברות בן זוג הכול
היא הייתה מקובלת וילדה חברותית שכולם אהבו אותה ילדה באמת מאוד חכמה ומוצלחת
היא הייתה בת 13
דניס: נו תגיעי כבר לעיקר לא אכפת לי בת כמה הייתה
ליאן: אוקי
אז היא יום אחד הייתה לה בעייה
הבן זוג שלה
קראו לו דניאל
קרא לו משהו נורא .
קשה שהיא לא ציפתה .
דניאל היה גדול ממנה בשנה וחצי .
הוא היה בן 14.5
לדניאל גילו סרטן .
נויה לא ידעה מה עליה לעשות.
מצד אחד נויה לא רצתה לעזוב אותו נויה מאוד אהבה אותו את דניאל
אבל מצד שני נויה מאוד פחדה מזוגיות כזו עם מישהו חולה
היא לא ידעה מה הדבר הנכון לעשות
היא ידעה שעם תעזוב אותו את דניאל
היא תתחרט ותתחרט הרבה
נויה פחדה
אחז בה הפחד לאבד את אהוב ליבה
בגלללו
בגלל הסרטן.
ביום שנודע לנויה שיש לדניאל סרטן
היא נסעה ב3 אוטובוסים לבית החולים
לבקר אותו לדבר איתו .
נויה הגיעה אליו
ב7 בערב .
דניאל שכב במיטה בלי יכולת רבות לזוז
כאב לו הכול
נויה ממש פחדה עליו
היא ניגשה אליו
היא אהבה אותו
נויה : שלום דניאל
איך אתה מרגיש ?
אני כול כך מפחדת אליך
דניאל : יהיה בסדר אל תדאגי
נויה בכתה היה לה קשה לעצור את הדמעות .
היה לה קשה מאוד לראות אותו כך.
דניאל : אל תבכי המצב לא כול כך רע
נויה : אמרת שזה סרטן מתקדם בלבלב
למה בכלל יש לך סרטן לבלב בגיל 14 ?
קראתי שהסוג הזה הוא בדרך כלל באנשים מבוגרים בני 55 ומעלה
דניאל : אני לא יודע
נויה
נויה : אל תכעס
אני לא התכוונתי לעצבן
דניאל
אני דואגת
מפחדת עליך
דניאל : אני יודע
אבל אני לא יודע עם אשרוד
נויה :מה זו אומרת ?
תגיד לי
דניאל : הסרטן שיש לי התפשט בכמעט כול מקום אפשרי בגוף שלי
זה מה שזה אומר נויה
מה חשבת ?
שאני בריא ?
נויה : אני כבר לא יודעת מה לחשוב
אני רק יודעת שאתה מאוד חולה ואני עלולה לאבד אותך בכול רגע
דניאל
דניאל : חכי אני
אבא שלי בא
הוא רוצה לדבר איתי
בקשה
אל תבכי
נויה : איך ?
איך ?
לא לבכות
אתה עומד למות
אני פוחדת
דניאל: לא אמרתי לך את זה
אבא של דניאל נכנס לחדר קראו
לו אלווין
הוא היה רופא בכיר שטיפל בנפגעי תאונות דרכים
אלווין : היי דניאל
מה קורה?
דניאל : אני לא יודע אבא
אני פשוט לא יודע
אמר ופרץ בבכי
לנויה היה מאוד קשה לראות אותו עצמו נשבר
היא בחיים לא ראתה אותו בוכה
תמיד הוא היה מחייך וצוחק
אך פתאום האור שראתה בעיניו לפני חן
פשוט כבה
נויה פחדה
אלווין אביו ליטף את שערו
ואמר
אני רוצה לדבר איתך אתה יכול לומר לילדה לצאת למספר דקות
לא מתחשק לי להביך אותך מולה
דניאל : מה אתה רוצה לעשות לי?
אלווין קירב את ידו הגדולה למצחו ואמר
תקשיב דניאל כפי שחשבתי אתה חם יש לך חום
אתה מבין שצריך למדוד אותך
דניאל: מ איפה ?
אלווין : אני רוצה להפשיט אותך למדוד אותך מהישבן
אני רוצה רק לעזור לך דניאל
אני אוהב אותך
דניאל : למה ?
דווקא משם ?
אלווין :צריך תבין
אני לך רע לעולם לא אאחל
דניאל: אבל למה אתה כול כך אוהב להביך אותי ?
אבא?
למה ?
למה?
אלווין : זה למטרה טובה
אתה אמור להבין
אתה כבר5 ילד גדול
דניאל : ואם אם אני לא רוצה להבין ולעשות את זה
אלווין: אתה חייב דניאל
והחלטתי אני ואמא שלך משהו נוסף
דניאל : מה ?
אלווין : אני יודע שתצעק עלי
אבל אתה עומד לעבור הקרנות וכימותרפיה
שזאת אומרת שכתוצאה מהטיפולים אתה תהיה חלש יהיה לך קשה ללכת יהיו לך בחילות הקאות
והשיער שלך ינשור
ואתה תצטרך לתת לי לקלח אותך עם תהיה ממש חלש
ואם אתה רוצה אני אקנה לך פאה
כי אני יודע שללא שיער אתה לא תסתובב
דניאל : אני לא עושה את זה
אלווין : כן אתה כן
ואתה איתי על זה לא תתוכח
מבין ?
דניאל?
דניאל : לא רוצה לא רוצה
אלווין : אם לא תגיד לחברונת שלך לצאת אני אעשה את זה מולה עם אתה מרגיש עד כדי כך בנוח
דניאל: לא
תעזוב אותי אני לא רוצה
בכללי אני לא רוצה
זה מביך
זה כואב
אני מתבייש
לא רוצה שלא אתה ולא היא תראה ולא אתה תראה
אתה לא מבין זה מביך
אלווין : לא אכפת לי
אתה תעשה מה שאומר לך
תצאי בבקשה ילדה
תני לו לעשות את זה לבד
נויה :מה ?
למה הוא בוכה ?
ולמה אתה כועס עליו וצועק ?
הוא לא אשם
אלווין: אני יודע צאי בבקשה
זה משהו אינטימי שהוא יובך אם תראי
נויה ||: אוקי
אבל תוכל להסביר לי
למה למה הוא בוכה ?
אלווין : הוא לא רוצה ובגלל זה בוכה
לא עיניינך את עוד ילדה
נויה: אז מה ?
אני לא כזו קטנה
אלווין : אני יודע
נויה יצאה מהחדר
כפי שאביו של דניאל ביקש ממנה למרות
שהיא רצתה להמשיך לשבת שם לידו
אלווין : נו תפשט תעשה מה שאמרתי לך
דניאל : אני לא רוצה
אלווין סובב אותו בחוזקה בכוח על ביטנו
הפשיט אותו
וצעק
תסתום מה אתה בוכה כמו תינוק
דניאל שתק
הוא פשוט החדיר לו בחוזקה את המדחום כעבור 7 דקרות הוציא ואמר
אתה על 40.5 אתה גבוה
הוא לקח כמה נרות ודחף אותם עם ווזלין
ואמר
תהיה בשקט
בוא אני אקלח אותך
מקלחת תוריד את החום הגבוה
דיי
דיי לבכות
מה אמרתי לך לפני רגע אמר ומשך בידו
הוא לקח אותו למקלחת
הפשיט אותו לחלוטין ואמר
כנס
נו
אלווין הכניס אותו בכוח
וקילח אותו
אחרי חצי שעה ניגב והלביש אותו
ואמר משוחרר
ושכחתי מחר אתה מתחיל טיפולי כימותרפיה
אז עוד מעט נצטרך לגלח את השיער
מובן
דניאל : אני לא רוצה
אלווין נתן לו מכה ביד ואמר
מה שאמרתי תעשה
עכשיו אתה יכול לשחק עם הילדה
רגע
הנה אמא שלך
בוא
אני רוצה שתשמע טוב טוב
מה שאתה צריך לעשות
אמו שלי
שלי : אתה חייב לעשות כימותרפיה
תרגיש רע השיער ינשור אבל אתה תחלים בזכות זה
דניאל : מה שניכם לא מבינים לא בא לי
שלי: אתה בשלב 3 רוצה למות ?
דניאל : לא אבל גם את זה לא בא לי
דיי דיי להחליט לי עלך החיים
זה שאני בן אוטוטו 15 לא אומר שאני לא יכול להחליט החלטות בעצמי
דיי .
שלי : אתה מבין שבלי זה אתה תמות
אני מציעה לגלח את השיער עוד בימים הקרובים
דניאל : לא
אתם כן תקנו לי פאה
כי אני לא מתכוון להסתובב קרח בכול העולם
דניאל ברח לחדר שלו ופרץ בבכי
הוא שכב ובכה ללא הפסקה
נויה באה אליו
זו פעם ראשונה שהיא שמעה אותו בוכה
נויה: אתה בסדר?
מה קרה?
דניאל : זה מה שקרה פשוט נמאס לי מההורים שלי
אני לא רוצה
לא לעבור כימותרפיה
לא לעבור
כלום לא מעוניין והם
הם לא מבינים
לא בא לי לאבד את כול השיער שלי
נויה : דניאל
אין לך מה להיות עצוב
השיער יגדל
אני עדיין אוהב אותך עם השיער או בלעדו מבין דניאל
דניאל : אני חושב שאת פשוט לא מבינה לא מבינה כלום
את סתם ילדה
קטנה
נויה : אני אוהבת אותך
דניאל : אני הולך לישון אז לילה טוב נויה
ניפגש יום אחר אני עייף
נויה : ולמרות הכול אני יכולה להישאר ?<
דניאל : לא צריך
דניאל שכב
ושכב
עד שנירדם
נויה נשארה לשבת לידו למרות הכול
רצתה לדבר עם הוריו לשכנע אותם
שלא יעשו לו מה שלא בא לו
ב10 נויה כבר הייתה חייבת לחזור הביתה
לפתע אבא של דניאל ניגש אליו
נגע קלות במיצחו
ואמר
החום שלו לא יורד
נויה : למה אתם עושים לו משהו שלא בא לו ?
הוא בוכה תמיד
אלווין : אני אמרתי
אני אקנה לו
נויה : אני דואגת
אלווין:אני מבין ילדונת אני מבין מבין הכול הוא הרי הוא בני
דניס: יפה אהבתי יותר מאשר האימה המטופש
תמשיכי ליאן
וסליחה שקטעתי אותך שוב
ליאן : לא נורא חיים שלי
לא נורא
טוב
נויה: למה הוא כול כך עצוב
אתה פוגע בו?
אלווין : לא אני עוזר לו למרות שהיום דיי צעקתי עליו
אני יודע
אני צועק על ילד חולה זה נשמע רע
אני מצטער
שלי ניגשה לשניהם
ונעמדה לייד בעלה
אלווין : תראי הילד
איך דניאל ?
שלי ניגשה עליו
ושמעה את נישמותיו
הנשימות שלו היו כבדות כאלו
שלי : אני חושבת שקשה לו
לנשום קשה לו מה אני עושה?
אלווין ניגש אליו
הוא ביקש מהרופא לחבר אותו לצינור באף שיעזור לו לנשום
יומיים לאחר מכן


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
32 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך