החיים שאחרי המוות- פרק 4

הפלתי את הפתק על המיטה, הייתי המום מדי כדי לדבר ולכן פשוט שתקתי, למזלי החדר היה עכשיו ריק ולכן אף אחד לא היה יכול לראות את הפרצוף שלי עכשיו.
שון הוא דרק, דרק הוא שון, המיטה שאני ישנתי עלייה בלילה האחרון היא של דרק, החבר הכי טוב בתור מייק. אני נפטרתי והגעתי לעולם הבא ביחד איתו ובסופו של דבר מסתבר שהוא היה פה כל הזמן הזה, הוא מצא לעצמו עוד חברים ואפילו נכנס לתוכנית טלוויזיה מצליחה בערוץ מסחרי גדול, וכל זה מתחת לאף של החבר הכי טוב שלו!
" התחלת לקרוא כבר את הספר?" אדי היה הראשון שנכנס לחדר, במהירות ניסתי להפסיק לחשוב על דרק, והאמת שנראה לי שזה הלך לי לא רע.
" לא עדיין לא." קמתי מהמיטה בזמן שאני מקמט את הפתק שבידי וזורק אותו לתוך הפח הקרוב ביותר למיטה שלי.
" עידן?" רן היה השני שנכנס לחדר וקטע את השיחה ביני ובין אדי.
" היי." הייתי מבולבל כל כך שאפילו לא ידעתי אם אני שמח לראות אותו או לא.
" אני מצטער בשם אופק.. משהוא רע עובר עליו…" ככל שרן התקרב אדי התרחק, ובאיזה שהוא שלב אדי יצא מהחדר והשאיר אותי ואת רן לבד.
" אתה לא צריך להתנצל." אמרתי לו.
" אני יודע, אופק הוא זה שצריך להתנצל.. אבל אתה צריך להבין אותו.. היום זה היום בו ההורים שלו נפטרו.. הוא פשוט עצבני, זה הכל.." רן מלמל.
" כל אחד מאיתנו איבד את ההורים שלו." אמרתי בחוסר רגישות.
" נכון אבל…" רן מלמל.
" הוא לא צריך להתנצל בפני, הוא צריך להתנצל בפני אלה ונטלי." עצרתי את דבריו של רן.
" רן יבן זונה רגע אחד איתי ורגע אחד אתה עם החתיכית חרא הזה?!" אופק נכנס כרוח סערה לחדר.
" אל תענה." לחשתי לרן.
" אופק תרגע." רן דיבר לאט.
" אל תרגיע אותי יחתיכת בוגד, אשכרה החבר הכי טוב שלי מחליף אותי באיזה בן זונה שהגיע מהרחוב לפני יום!" אופק צרח ורן נפל על הרצפה מרוב בהלה.
" בוגד?" צחקתי.
" לך אין זכות דיבור בכלל, לך חזרה לרחוב אתה לא שייך לכאן!" אופק המשיך לצעוק.
" אופק אם אתה חושב שאני ירחם עלייך בגלל שהיום זה היום בו נפטרו ההורים שלך אתה טועה!" הייתי עצבני מתמיד.
" ההורים שלי?! ההורים שלי?! יחתיכת בן זונה מה נראה לך שאתה מדבר על ההורים שלי?!" אופק צעק בזמן שהתקרב אלי ונתן לי אגרוף ביד, נפלתי לרצפה.
הדלת נפתחה וטל, מנהל הבית עמד בפתח הדלת.
" אופק בוא אלי." הוא היה רגוע, כאילו אני לא מדמם כרגע על הרצפה.
" יש לך מזל שטל כאן." אופק אמר לי ויצא מהחדר במהירות.
" טל הוא מדמם!" רן צעק רגע לפני שטל יצא מהחדר.
" אני עדיין לא עיוור רן, הוא יסתדר." טל אמר והשאיר אותי ואת רן המומים.
" בדרך כלל הוא לא כזה…" רן מלמל ואני בינתיים הורדתי את החולצה, כל היד שלי הייתה מלאה בדם, הרגשתי שאני לא יכול להזיז אותה.
" מה המספר של אמבולנס?" רן הוציא פלאפון מהכיס שלו. לאחר שנזכר במספר הוא התקשר אך עד שענו לו משהוא מוזר קרה ביד שלי.
מקום הפגיעה שהיה מלא בדם לפני שנייה היה כמו חדש, והיד חזרה להיות חזקה ממש כמו פעם.
" רן, תנתק." קמתי מהרצפה .
" נראה לך?! תראה את היד שלך!" הוא התעקש.
" רן, תנתק." אמרתי והראיתי לו את היד שלי.
" מה. אמ אדוני אני מצטער הכל בסדר תודה בכל זאת." הוא אמר וניתק את הפלאפון.
" איך זה יכול להיות?!" הוא הרים את קולו, ופתאום הדלת נפתחה וטל נכנס אל החדר.
" כבר החלמת מייק?" הוא שאל.
הוא קרא לי מייק. למה הוא קרא לי מייק?!