החיים שאחרי המוות- פרק 3

לא זה לא יכול להיות. הוא בטח סתם דומה לו. אין שום סיכוי. דרק בעולם הבא, הוא האדם האחרון שראיתי בעולם הבא. אין שום סיכוי שהוא הספיק להיות כאן לפני להכיר את כולם ועוד להיכנס לתוכנית טלוויזיה!
בזמן ששכנעתי את עצמי ששון הוא לא דרק רן התלהב בכל פעם שראו את שון בטלוויזיה, בתוכנית של שעתיים היו יותר מעשר ריבים ואת כל אחד מהם עצר שון, אולי יכול להיות שזה באמת דרק?
" יאללה חברים למיטות. יום ארוך הולך לעבור עליכם מחר!" נעמה לקחה את השלט מרן וכיבתה את הטלוויזיה.
ללא שום ויכוחים כולם עלו לקומה השנייה ישר למיטות שלהם, רן הסביר לי שהמיטה היחידה שפנויה היא המיטה של שון, הוא גם הבטיח לי שכששון יחזור נעמה תדאג לו למיטה חדשה.
התיישבתי על המיטה הרעועה והורדתי את החולצה השחורה אותה לבשתי, ללא חולצה נשכבתי על המיטה והסתכלתי על התקרה במשך דקות ארוכות עד שנרדמתי לשינה ארוכה וחסרת חלומות.
כשהתעוררתי החדר היה ריק מאנשים ואור בקע מהחלון, כשהתיישבתי על המיטה שמתי לב בפעם הראשונה שליד המיטה נמצא מגירה אדומה בוהקת, פתחתי את המגירה ופתק ורוד היה בתוכה, לקחתי את הפתק הורוד ונשכבתי חזרה על המיטה.
" סוף סוף התעוררת אחי! שים חולצה ובוא אנחנו קונים ציוד לבית ספר היום!" קולו של רן עצר אותי מלקרוא את המילים האנגליות שהיו רשומות על הפתק.
" החולצה שלי מלוכלכת, אתה יכול להלוות לי אחת?" שאלתי את רן לאחר שראיתי את הכתמים שבחולצה שלי.
" ברור אחי!" הוא אמר והלך למגירה שליד המיטה שלו, הוא הוציא ממנה חולצה אדומה וזרק אותה לכיווני, שמתי את החולצה ושמתי את הפתק חזרה למגירה שלי, או של שון, או של דרק, זה לא כזה משנה..
" וואו איזה כבוד סוף סוף עוד הוד מעלתו החליט להתעורר!" נטלי, הילדה עם הקעקועים הייתה הראשונה שדיברה כשהגעתי לקומה הראשונה.
" תתעלם אחי, פשוט תתעלם." רן לחש ואני פשוט המשכתי בדרכי לכיוון שולחן האוכל
" טוב חברים, תאכלו משהוא קטן ובואו נצא, יש לנו מלא דברים לקנות!" נעמה אמרה בזמן שלעסתי את הקורנפלקס, החלטתי לוותר על ארוחת בוקר ויצאנו לדרך.
התחלנו ללכת ברגל לכיוון בית הספר בו אני הולך ללמוד בשנה הקרובה, נכנסו דרך השער החלוד והענקי והתחלנו ללכת בשביל הרחב.
" איזה כיף! חזרנו לגיהינום!" נטלי אמרה כשהגענו לחדר המרווח שהיה נראה כמו ספרייה
" שקט ימפגרת את רוצה שישימו אותך בריתוק עוד לפני שהבית ספר התחיל?" אופק התעצבן על נטלי.
" אופק תחזור לפלאפון שלך יעוג." נטלי לא וויתרה לו.
" שקט ילסבית מטומטמת!" אופק התקרב כדי לבעוט בנטלי אבל אלה חסמה את הבעיטה.
" אלה אל תתערבי!" צעק אופק והספרניות התחילו לנעוץ בנו מבטים ולהתלחשש.
" אני יתערב כמה שאני רוצה." אלה אמרה בקול מלא ביטחון.
" חברים תתנהגו יפה!" נעמה ניסתה להרגיע את הרוחות, אך ללא הצלחה.
" רוצה גם את מכות?" צרח אופק, רק שהפעם לא רק הספרניות נעצו בנו מבטים אלא גם כל שאר האנשים שהיו בספרייה.
" פתאום את שותקת?" אופק התקרב אל אלה כדי לפגוע בה, והזעם עבר בי.
" תעזוב אותה יחתיכת בריון מטומטם." אמרתי לאופק ונתתי לו כאפה.
" אופק, עידן, אלה ונטלי בואו איתי מיד!" נעמה הייתה עצבנית מתמיד והפעם באמת הצליחה לתפוס את תשומת לבינו.
" מה אתם חושבים שאתם עושים?" שאלה אותנו נעמה לאחר שיצאנו מהספרייה.
" קצת התבלבלת זה לא אתם, זה אופק." נטלי אמרה.
" אנחנו רק הגנו על עצמנו." אמרתי לנעמה.
" לך תגן על מישהוא אחר." אופק צעק ורץ אל כיוון בית טל, שרן רץ מיד אחריו.
" רן ואופק תחזרו מיד!" נעמה צרחה.
" אני מצטער אני חייב להרגיע אותו!" רן צעק והמשיך לרוץ אחרי אופק.
" נעמה את הולכת להמשיך את הטלנובלה הזאת או לקחת ספרים?" אדם שאל את נעמה
" כן, כמובן." נעמה הסתובבה חזרה לספרייה וכולם בעקבותיה.
כשנכנסו חזרה לספרייה כל האנשים נעצו בנו מבטים, כשהגענו למקום בו מחזיקים את ספרי הלימוד נעמה התנצלה בפני הספרנית על הריב המיותר ואחרי כמה שניות של לחישות בין הספרנית ונעמה נעמה הסבירה לכל אחד מאיתנו איפה הספרים של כל שכבה.
אני, אלה, אבייה, אוהד, ועדן עולים לכיתה ט', בעיקרון גם רן ואופק אמורים לעלות איתנו לכיתה ט' אבל הם בבית טל עכשיו. נטלי , נופר ואדם עולים השנה לכיתה י', ואדי עולה השנה לכיתה ז'. אחרי שלקחנו את הספרים אדי סיפר לי שבספרייה הזאת אני יכול להשאיל את פרסי ג'קסון, אני הנהנתי ושמחתי שיש מישהוא קטן ותמים כמו אדי בחיים שלי.
אחרי שכולם סיימו לקחת את הספרים הלכנו כולנו חזרה לבית טל, כשנכנסו כולנו עלינו לקומה השנייה ושמנו את הספרים במגירות שליד המיטות שלנו, כשפתחתי את המגירה שלי ראיתי שוב את הפתק הורוד של שון, הוצאתי את הפתק מהמגירה והנחתי אותה על המיטה, שמתי את כל הספרים במגירה וסגרתי אותה.
לאחר שקראתי את מה שהיה רשום באותיות אנגליות על הפתק לא יכולתי להוציא שום מילה מהפה שלי, הייתי המום, על הפתק הקטן הזה היה רשום כמה מילים בפונט קטן במיוחד, היה רשום-
"hope to see you soon mike ,or should I say idan? Your best friend, Derek, or should is say, Shon."