החיים על פי הילה- 18 חלק א' פרק אחרון. (תגיבו)

בחרתי להעלות שוב את פרק 17, לא היו מחוברים בשעה שפרסמתי, וזה מצא עצמו שכוח ב"סיפורים אחרונים". תהנו:
————————————–
פרק 17:
עדיין נקודת מבט כללית:
אסף צנח לו אל הרצפה, לא לפני שהוא לחץ על ההדק. הילה הספיקה לברוח, והכדור פגע בקיר הישן.
קריאות שמחה נשמעו מצד החבורה, אך הילה לא שמחה, היא הביטה בגופת אביה, שהייתה מוטלת על הרצפה. הילה חיבקה אותו בפעם האחרונה.
לפני מותו, גוסס, לחש להילה:
"בכיס שלי…" ומת.
הילה נעצה בו מבט מבולבל, והוציאה מכיסו את המכתב, אותו המכתב שכתבה קלריסה, שנטשה אותה.

נקודת מבט הילה:
קראתי את הפתק, וחיוך קטן של תקווה עלה על פניי.
אני בטוחה ששני הוריי חיים.
"אני טסה ללאס וגאס!" קראתי.
"למה?" שאלו כולם ביחד.
"אין לי זמן להסברים, תחזרו הביתה, אני הולכת למצוא לי כרטיסים לעכשיו, לא רחוק מפה הבית שלי, יש לי שם מטוס פרטי. מימי לאס וגאס, שהייתי עשירה" אמרתי.

הגעתי הביתה, בסלון, עמדה לה אישה, מכוונת אליי אקדח.
"אימא?" שאלתי בבלבול. על חולצתה היה כתוב השם קלריסה.
האישה הביטה בי, והתעלפה.

צלצלתי במהירות לבית החולים.
האמבולנס הגיע במהירות ונסעתי איתה.
——————————————–
פרק 18:
אנחנו בבית החולים, אימא שלי מתעוררת לאט לאט ומביטה בי.
"איפה התינוקת שלי?" היא שואלת.
"אימא, זה בסדר, זאת אני, מהיום שנולדתי היה לך צ'יפ במוח, אבל הוצאנו לך אותו, ועכשיו אנחנו שוב ביחד." אני אומרת, מחייכת, ומנשקת את אימא שלי בלחי.
"הילה, את כל כך יפה." אמרה, ונשקה ללחי שלי. הבטתי בה, דומעת.
"הילה, יש לך פלאפון!" נכנסה לחדר האחות.
"הלו?" שאלתי.
"הילה! בואי מהר! אסף התרפא והוא חטף את שירה!" נשמע הקול של אלכס.
"אימא אני חייבת לזוז, אני אבוא עוד מעט!" אמרתי לאימי, נשקתי על הלחי שלה ויצאתי בריצה מבית החולים.
פגשתי את אלכס בשדה. הבטתי מסביב, לב גדול מבלונים עמד באמצע השדה.
"לכי לשם." אמר אלכס.
רצתי לשם, ושם עמד דניאל.
"מה עם…" שאלתי אותו. אך הוא קטע אותי בנשיקה.
"אני כל כך אוהב אותך." אמר.
"דניאל אנ…" נקטעתי שוב, דניאל כרע על ברכיו, והוציא טבעת קטנה מכיסו.
"התינשאי לי?" שאל.
"כן" אמרתי וחיבקתי אותו.
"ברכות לזוג המאושר!" צצו משום מקום אלכס ושירה.

מאוחר יותר, נפרדתי מאסף ואספתי את אימא שלי מבית החולים.
הגענו הביתה, התיישבנו, דיברנו קצת, ראינו טלוויזיה.

נקודת מבט כללית:
לפתע נשמעה דפיקה בדלת, הילה פתחה את הדלת, בחוץ עמד אחד מבריוניו של ג'קי.
לאחר כשעה, מצאו עצמם השתיים במרתף ישן, ומולם עומד, לא אחר, מאשר ג'קי.