החיים מתחילים עכשיו – פרק 1 :)

קמתי ב-5 בבוקר,שעה מוקדמת לכל הדעות.ביזבזתי יותר מידי זמן בלשטוף פנים ובלבחור בגדים, מנסה לשרוף קצת זמן . אכלתי ארוחת בוקר באיטיות , נועצת מבט בשעון. כשהחלטתי שנמאס לי לחכות השעה הייתה כבר 8 . דלגתי במעלה המדרגות לכיוון החדר שלי. חטפתי את הצמח שעמד על השולחן שלי ויצאתי מהבית. נכנסתי למכונית החדשה-ישנה שלי .
זה היה ג'יפ שחור מחברה שלא הכרתי . סבא שלי זכה בו בלוטו ונתן אותו לאמא שלי . היא החליטה לתת לי אותו כמתנה לכבוד שובי הביתה. שמחתי שעכשיו יש לי דרגה מסוימת של עצמאות. נסעתי ברחובות של סטאטן איילנד, ניו -יורק. תוך כדי נסיעה הקשבתי להוראות מהג'י פי אס בבפלאפון החדש שלי. עוד משהו להתרגל אליו. עדיין ציפיתי לאיום שאקבל הערת משמעת בכול פעם שהשתמשתי בו.
לבסוף הגעתי ליעד. החנתי את הג'יפ במגרש החנייה הריק ויצאתי ממנו, לוקחת את הצמח ואת נוזל הניקוי איתי. המגן דוד ושם בית הקברות בלטו על השער. עברתי במהירות את הביניין שנמצא ליד הכניסה. שמתי לב ששיפצו פה מאז הפעם האחרונה שביקרתי.
לא הייתה לי שום בעיה למצוא את הקבר אפילו מבין אלפי הקברים שהקיפו אותי. התקרבתי לאט אל המצבה שלה .היא הייתה עשויה משיש שחור . התמונה שהייתה חרוטה על גב המצבה הביטה בי עכשיו. היא חייכה בתמונה , משהו שהיא לא נהגה לעשות בשנה האחרונה לחייה . מתחת לתמונה היה חרוט שמה המלא , תאריך הלידה , תאריך המוות וציטוט שנבחר אחרי שעות של חיפוש למשהו שייצג אותה בכבוד.
אפילו כאן היה לי קשה להאמין שהיא איננה , למרות שזה היה כתוב פה, מולי, לבן על גבי שחור. שכבת אבק דקה כיסתה אותה . נאנחתי והתחלתי לנקות. כשסיימתי הנחתי את הקקטוס על המצבה. היא תמיד אהבה קקטוסים. " זה צמח עצמאי " הייתה אומרת לכול מי ששאל על ההעדפה המשונה שלה. התיישבתי מול המצבה , שותקת. "היי אלינה" אמרתי לבסוף. "אני מניחה שהבנת לבד שחזרתי" עוד שתיקה קצרה "יותר נכון החזירו אותי לכאן בכוח. " גכחתי ללא טיפת הומור . "אם היית פה אוליי זה לא היה כ"כ נורא.אבל את לא פה. כנראה שעכשיו זה תורי לנסות לנקות את הבלגן שהשארת פה. אני לא מנסה לגרום לך עצב , אני פשוט אומרת לך את האמת כמו שהבטחתי לך " דמעה קטנה זלגה במורד לחיי ,נגבתי אותה במהירות. "אין לי מושג מה אני עושה פה. אני חושבת שרק רציתי להגיד לך שלום . ואני אוהבת אותך . מאוד" עוד דמעה ,לעזאזל. "אני לא עוזבת עוד פעם לינה , אני מבטיחה" קמתי והורדתי את הלכלוך שנדבק למכנס שלי. התקרבתי הכי קרוב שיכולתי למצבה שיכולתי ונשקתי את תמונתה ברפרוף. "נתראה בקרוב " מלמלתי. עזבתי את המקום הכי מהר שיכולתי. הגעתי במהירות שיא לחנייה .
כשפתחתי את דלת המכונית נשמע צלצול מכיס הסווטשירט שלי . הוצאתי את הפלאפון ועניתי בלי לבדוק מי זה .
"מתוקה איפה את ?" אמא שאלה , אפשר לשמוע טיפה של פניקה בקולה.
התיישבתי במכונית " אצל אלינה "
אנחה.
"מתי את חוזרת ? את יודעת שצריכות להגיע אלייך חברות"
"עכשיו. ביי אמא " ונתקתי.
חגרתי חגורת בטיחות והתחלתי לנסוע, שוב מקשיב להוראות מהפלאפון. שימושי , הייתי חייבת להודות. כשהגעתי, חניתי את המכונית ,יצאתי ממנה ,נעלתי והפעלתי את האזעקה. הבית שבו גרתי עכשיו היה בית בעל 2 קומות. לא משהו נדיר בניו-יורק או באמריקה בכלל. הוא היה מעוצב בטוב טעם . בעלה החדש של אמא שלי נתן לה יד חופשית עם העיצוב הודות לעובדה שהיא מעצבת פנים לא רעה בכלל. צעד כזה לא היה בא בחשבון אילו שאלו את אבא שלי. אוליי זאת הסיבה שהם התגרשו לפני 9 שנים.
נכנסתי לבית הריק בעזרת המפתח החדש שלי . הוא היה הרבה יותר מידי גדול בהשוואה למה שהתרגלתי אליו. כשהתיישבתי על הספה בסלון חשבתי על אותה מחשבה שרצה בראשי כשהגעתי לפה אתמול. זה יהיה מאוד קשה להשתלב פה .