החיים הנוראיים שלי פרק 3
הוא הצמיד אותי לקיר ו…..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
וניסה לאנוס אותי, הוא התחיל להפשיט אותי ואני רק צרחתי, קיוויתי שהכל יעבור, אבל הוא הצליח, כי אף אחד לא בא לעזרתי ואני הייתי חסרת אונים. אחרי שהוא אנס אותי הוא שלח אותי לחדר שלי. ירין ניסתה לבוא אליי לבדוק למה אני בוכה אבל גירשתי אותה. הפעם הריאשונה שקיימתי יחסי מין וזה היה נוראי. אבל עזבו….אני לא רוצה לדבר על זה. החלטתי שזהו, ארזתי את הבגדים שלי, טוב לא בגדים שמלת סמרטוטים מרופטת, והצלחתי להתחמק בלי שיראו אותי. הלכתי, והלכתי, עד שהייתי רעבה וצמאה, מצאתי 50 ש"ח על הרצפה ליד מסעדה נחמדה, איזה כיף! אולי אוכל לאכול משהו. המלצר בא והביט עליי בגועל, "סליחה ילדה, אנחנו לא נותנים אוכל בחינם, אם את ענייה, אני אביא לך שאריות מהפח טוב חמודה?" המלצר היה גועלי, כל כך רציתי לצעוק עליו……אבל פשוט לא היה לי כוח. "לא, לא, אין צורך, יש לי 50 ש"ח, אני יכולה לקבל בבקשה כריך טונה וכוס קולה?" המלצר ביקש ממני לראות את השטר, הוא לא האמין לי, אחרי שהצגתי בפניו את השטר הוא הביא לי את הכריך והקולה באי רצון. לקחתי את זה לדרך. הקולה והכריך היו ממש מגעילים…..אבל הייתי כל כך רעבה שלא היה לי אכפת בכלל. ראיתי אחוזה גדולה, היא הייתה ענקית. היו בה שני שומרים בכניסה, והבית היה כולו לבן, לעיתים עם יהלומים כחלחלים בצדדים, היו 2 מזרקות, ודשא מדהים. מעניין מי גר שם…..אישה מבוגרת, נראת בשנות ה40 חחייה, נראתה יוצאת מן האחוזה….בירכה את השומרים והמשרת לשלום, ונתקלה בי. "היי חמודה, אוי את נראת מלוכלכת, מה שמך עלמתי?" לא ידעתי אם ניתן לסמוך על האישה הזאת……למדתי כבר לא לסמוך על אף אחד….."מאיה" אמרתי בשקט. "אני עלמה מיקדורשטיין" "נעים מאוד עלמה מיקדושטיין" אמרתי לה והתכוונתי ללכת, "למה הינך כזאת? כזאת מלוכלכת? בואי תיכנסי להתקלח ותאכלי משהו את נראת מורעבת" לא התנגדתי לה…..נכנסתי לאחוזה….היו שם איזה 70 קומות, מלא לבן ויהלומים, הדבר הכי יפה שאי פעם ראיתי. פתאום ראיתי נער בגילי……הוא נראה מה זה חתיך! היו ו עינים כחולות נוצצות ושיער בלונדיני, הוא נראה כמו הכוכבים האמריקאים האלה, שכל הבנות חולות עליהם וחולמות לקבל מהם חתימה או אפילו מבט קטן. עליתי להתקלח, המים היו כל כך חמימים, אף פעם לא הרגשתי טוב ככה…..יצאתי מהמקלחת והתלבשתי בבגדים שהמשרת של עלמה מיקדורשטיין שם לי על המיטה. זאת הייתה שמלה שהחלק העליון שלה היה מלא יהלומים כסופים, ואז החלק התחתון שלה היה ורוד ונשפך למטה. וואו! "היי אני מאיה" פניתי לנער בקול חלוש. הוא היה כל כך חתיך!! "היי אני הארי" הוא לחץ לי את היד. "עלמה מיקדורשטיין הכניסה אותי לפה, אני…….ברחתי מהבית" זה כל מה שסיפרתי לו, לא יכולתי לסמוך עליו ולספר לו את כל הסיפור. עלמה מיקדורשטיין חזרה הביתה, כנראה היא הייתה צריכה רק ללכת לישיבה קצרה, "הארי תכיר זאת מאיה, מאיה זה בני הארי, הארי, תשאיר אותנו לבד בבקשה, אני רוצה לדבר עם מאיה" הארי הנהן והלך לחדרו. "עכשיו חמודה, מה קרה?" היא ליטפה אותי, נשברתי, סיפרתי לה הכל, אני מודה שזה היה מעשה מאוד פזיז אבל מה יכולתי לעשות, רציתי להוציא את זה כבר. "אוי חמודה שלי," היא חיבקה אותי כאילו לרא הכרתי אותה לפני כמה שעות. "הארי!" "מה אמא?" "תלווה את מאיה לחדר שלה, חדר מס' 64" "מה?? את מבקשת ממני להישאר פה?!" "כן, אני מחבבת אותך, תישהי פה, אני לא אתן לך לחזור למשפחה הנוראית הזאת שלך" אמרה בחביבות והושיטה אותי לידי הארי. "חדר 64….." אמר שעלינו, "זה חדר ליד שלי" עלינו במעלית מזהב והוא קרץ לי. נכנסתי לחדר ולא תאמינו מה ראיתי….
תגובות (5)
אהבתי אפילו מאוד, אבל למה לעזאזל בכול סיפור וחצי מכניסים את הארי?!?!?!!?!?
תמשיכי נוווווווו
תמשיכייייי(:
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
תמשיכי