החיים המוזרים שלי: פרק 6- האימונים מתחילים

"בואי לבית השדים" אמר ג'ייק בתוך ראשי.
התארגנתי ויצאתי לכיוון בית השדים. כשהגעתי לשם הדלת היית פתוחה ופשוט נכנסתי לבית.
לא ראיתי את ג'ייק בסביבה, 'הוא בטח מאחר' חשבתי תוך כדי ואני מסתובבת בחלל הבית.
התיישבתי על הספה וחיכיתי לג'ייק. הזמן עבר כל כך לאט עד שהיה נדמה שדקה שעוברת זה כמו שעה שלמה. לפתע שמעתי לחישות מאחד החדרים, קמתי באיטיות והתקדמתי לעבר הדלת של החדר, ניסית לפתוח אותה אך כשנגעתי בידית היא היית כל כך חמה עד שלא יכולתי לגעת בה. ניסיתי לפתוח את הדלת בעזרת הרבה דברים אבל כל פעם שהדברים נגעו בידית הם נשברו או עפו לי מהיד.
'מעניין מה יש שם' חשבתי. החדר סקרן אותי כל כך עד שכל מה שהצלחתי לחשוב עליו זה איך לפתוח אותה ולגלות מה יש שם.
"לילי?" נשמע קולו של ג'ייק ברקע.
"ג'ייק? איפה אתה?" צעקתי תוך כדי שאני בוהה בדלת החדר.
"לילי, תתרחקי מהדלת." ג'ייק אמר לי אבל לא הקשבתי והמשכתי לעמוד במקום.
"לילי! אמרתי תתרחקי!" הוא צעק לעברי תפס אותי ביד ומשך אותי לעבר השני של הבית.
"מה? אמרת משהו?" שאלתי את ג'ייק בבלבול.
כשבהיתי בדלת הרגשתי שהתנתקתי מהעולם, כאילו הייתי במקום אחר, הרגשה דומה להרגשה שהיית לי כשהסתכלתי בעיניים של ג'ייק, אבל ההרגשה הזאת היית חזקה יותר, הרבה יותר.
"למה התקרבת לדלת הזאת?" הוא שאל והסתכל עלי במבט כועס.
"אני לא יודעת. שמעתי לחישות והן פשוט משכו אותי לדלת הזאת וככל שהתקרבתי אליה ככה איבדתי את עצמי יותר ויותר."
"זה סימן לא טוב לילי. הזמן שלנו מתחיל להגמר, אני לא אוכל להחזיק את השער מעבר עוד הרבה זמן. אנחנו צריכים להתחיל באימונים של הכוחות שלך, אנחנו צריכים להעיר את השד שבתוכך, רק ככה נצליח לעבור את השער ולנצח במלחמה." הוא אמר.
"למה צריך להעיר את השד בשביל לעבור בשער?" התעניינתי.
"בינתיים את נחשבת בן אדם, את חצוייה, אבל כל עוד השד לא ער היכולות שלך והדם שלך הוא של בן אדם. כשנצליח להעיר את השד שבתוכך ואת היכולות שלך רק אז נצליח לעבור בשער. השער מיועד רק לשדים, רק שדים יכולים לעבור דרכו, כל מי שהוא לא שד והוא מנסה לעבור דרכו השער בולע אותו ומי שניסה לעבור לא חוזר לעולם. כל עוד לא הערנו את השד השער הוא סכנה גדולה בשבילך." הוא הסביר לי.
"לאן נעלמים מי שניסה להכנס בלי שהוא היה שד?" שאלתי בהתעניינות.
"אני לא יודע. יש מיתוסים שמספרים שמי שמנסה מועבר לאבדון או לאי בודד או שפשוט נמחק מהעולם. אף אחד עדיין לא חזר בשביל לספר מה באמת קורה שם." הוא הסביר.
לפתע הבית שינה צורה לזירה ענקית.
"ג'ייק? אתה עשית את זה?" שאלתי והסתכלתי על הזירה בהתפלאות.
"כן."
"איך עשית את זה?"
"זה עוד משהו ששדים ברמה הגבוהה יכולים לעשות. את עוד תלמדי את זה, אני מבטיח לך שאת תדעי לעשות אפילו דברים מגניבים יותר מזה." הוא אמר וחייך אלי.
"באמת?" שאלתי בשמחה.
"כן, באמת."
"מתי מתחילים באימונים?" שאלתי.
"עכשיו. את מוכנה?"
"כן!" אמרתי בהתלהבות.
התאמנו כל היום על כל מני יכולות של שדים. כל היכולות עד עכשיו היו על אותו בסיס והיה די קשה ללמוד אותו ולעשות אותו. הם היו בנויים מזה שאסור לחשוב על שום דבר אחר מלבד הדבר שאתה רוצה לעשות ורק אז זה יקרה. לדוגמא, להשתגר למקום כלשהו, בשביל זה צריך לנקות את הראש מכל מחשבה ולחשוב רק על מקום השיגור. או נגיד להזיז או לפתוח משהו בלי לגעת בו, זה בנוי אותו הדבר.
"זה רק האימון הראשון, באימון הבא נתקדם למשהו קשה יותר. עכשיו לכי תנוחי." הוא אמר בחיוך.
"טוב." אמרתי וקפצתי על ג'ייק בחיבוק.
רציתי לנסות את אחת היכולות החדשות שלי וניסיתי להשתגר לחדר שלי.
"הצלחתי! אני בחדר!" צעקתי בשמחה.