החיים המוזרים שלי: פרק 2- הפגישה המוזרה

בוקר רגיל כמו תמיד אני קמה, מתארגנת ויוצאת לבית הספר.
החלטתי ללכת ברגל ולעבור ליד הבית הישן שג'ייק נכנס אליו אתמול. הבית הזה כל כך הפחיד אותי אבל עניין אותי בו זמנית שלא יכולתי לעמוד בפיתוי להכנס אליו ולבדוק מה ג'ייק עשה ואם הוא גר שם.
נכנסתי לגינה של הבית, "לא נראה לי שמישהו גר פה" חשבתי לעצמי.
התקרבתי לדלת הכניסה וניסיתי לפתוח אותה אך להפתעתי היא היית נעולה, עשיתי סיבוב מסביב לבית בתקווה למצוא עוד דלתות או פתח כלשהו שאפשר להכנס דרכו.
הנסיון למצוא דלת נוספת עבר ללא הצלחה.
כשהסתובבתי לאחור ג'ייק הופיע מולי, "לא ראיתי אותו בסביבה, איך הוא הגיע לפה? מאיפה?" לא הפסקתי לשאול את עצמי שאלות.
"מה את עושה פה? איך הגעת לפה?" אמר ג'ייק וקטע את השאלות שרצו במחשבותיי.
"כ-כלום, אני… אני סתם… עניין אותי הבית הזה אז רציתי לבדוק אותו" עניתי לו בהיסוס.
ג'ייק הפחיד אותי… מהפעם הראשונה שראיתי אותו עבר בי רעד, היה לו שיער שחור, עיניים שחורות הן היו נראות כאילו זה סתם שני חורים שחורים בלי סוף… , הוא היה מאוד גבוהה ושרירי והוא היה מתלבש תמיד אותו הדבר, חולצת טריקו שחורה, ג'ינס כחול, ונעלי אולסטאר אפורות.
כן, אני יודעת שזה לא בדיוק תיאור של משהו שאמור להפחיד… אבל העיניים, העיניים היו מקור הפחד שלי, לא היה בהן שום רגש פשוט שני חורים שחורים כזפת.
בכל פעם שדיברתי איתו ניסיתי לא להסתכל לו בעיניים, אבל כשהסתכלתי הרגשתי שאני מתנתקת לשניות ספורות מהעולם ומגיעה למקום אחר… לא יכולתי להסביר איך זה קורה זה פשוט מוזר מדי…
"כלום? סתם באת לבית נטוש לפני בית הספר? כי הוא עניין אותך?" ג'ייק אמר בקול כועס והסתכל עלי במבט מאיים.
"ג'- ג'ייק… ל-למה אתה מסתכל עלי ככה? תפסיק להסתכל עלי ככה אתה מפחיד אותי!" אמרתי לו בפחד ורעד עבר בגופי.
"בואי אחרי לילי" הוא אמר לי בקול מאיים.
"לא! אני לא באה! אתה מפחיד אותי!" צעקתי.
"את באה איתי עכשיו או ש…" הוא אמר אך לא הספיק להגיד את המשפט כי אנג'ל וניקול התפרצו בריצה לכיווני.
"לילי! מה קרה? שמענו אותך צועקת, ומי זה?" אנג'ל אמרה בפאניקה.
"כלום לא קרה, בואו נלך." אמרתי להן ומיהרתי להתרחק מהבית.
ג'ייק עמד, לא זז אפילו צעד אחד, רק הסתכל עלי במבט שונא.
"מה עשית עם התלמיד החדש? ג'ייק קוראים לו, לא?" שאלה ניקול.
"כן, ג'ייק. וכלום לא משנה…" אמרתי.
"למה הוא התנהג ככה? מה הוא רצה להגיד?" שוב רצו מליון שאלות בראשי.
הגענו לבית הספר, נכנסנו לשיעור וג'ייק לא היה שם. למעשה הוא לא היה בבית הספר בכלל.
השיעור האחרון הסתיים והשתחררתי לבית. הפעם, לא רציתי ללכת ברגל, פחדתי.
ביקשתי לאמא שלי לקחת אותי, אחרי כמה דקות היא היית במקום.
בדרך כשנסענו ראיתי את ג'ייק עם בן אדם שלובש מסכת הוקי על פניו.
האיש המסתורי הביא לג'ייק שקית. ג'ייק לקח את השקית וברח משם.
"מעניין מה יש בשקית." חשבתי לעצמי.
"קרה משהו לילי?" שאלה אמא שלי והסתכלה עלי במבט מודאג.
"הא? לא, לא קרה כלום." אמרתי תוך כדי שאני בוהה בחלון.
"את בטוחה? את מתנהגת קצת מוזר." שאלה אמא שלי בדאגה.
"כן אמא, אני בטוחה." עניתי לה.
הגעתי לבית, עליתי לחדר שלי בעליית הגג. כל היום חשבתי על הפגישה המוזרה עם ג'ייק, על הדבר שהוא הוציא אתמול מהתיק, על השקית שהבן אדם המסתורי העביר לג'ייק… כל המחשבות האלה פשוט לא עזבו את מוחי לרגע.
חצי לילה לא ישנתי, אך בסופו של דבר נרדמתי אבל גם אז היו לי סיוטים על זה.