החיים הם לא כמו שחשבתי שהם הקדמה

הקדמה:
"לאאאא,אמאאא,בבקשה אל תעשי את זהההה" התחלתי לבכות.
"הוא חייב לשלם על מה שעשה לי" אמרה אימי.
":בבקשה לאאאאא"המשכתי לבכות,ולצעוק לאימי,אבל זה לא עזר.
.
.
.
.
.
.
ירייה.

מתישהו חשבתם על החיים?
על החיים שלכם?
על איך שאתם חיים אותם?
אם הם טובים או לא?
כשהיה לכם רע,חשבתם שלא יכול להיות גרוע יותר?
כשקרא לכם משהו נורא,חשבתם למה רק לכם יש את החיים הכי גרועים?
חשבתם?
גם אני חשבתי,חשבתי שיהיה לי טוב,לא חשבתי שהמצב שלי ידרדר, לא חשבתי שאני אסבול.
עכשיו אני חושבת,מה זה חיים בכלל?
סתם יום,ויום שמתבזבזים מהר מידי.
שכל יום אני יוכל למות,ממחלה נוראית שפתאום יכולה להיות לי.
אבל עכשיו אני חושבת,שאולי אני אמות מאמא שלי.
כן היא לא תהסס להרוג אותי אם תרצה.
בדיוק כמו את אבא.

אני בסך הכל ילדה בת 16,למה אני צריכה לקום כל יום,ולקבל צעקות,וסטירות מאימי?
למה אני צריכה כל יום אני צריכה לברוח מהבית,ולבכות כל היום?
למה?אף אחד לא יודע.
כנראה אני צריכה לשרוד ככה.
אולי יהיה טוב יותר.
או שפשוט לשים קץ לחיי.
אני לא יודעת מה לעשות.
אבל כנראה בחרתי בלשרוד.
אני תמיד נזכרת איך אמא אהבה אותי פעם,חיבקה,ונישקה אותי כל היום.
קנתה לי הרבה מתנות,ותמיד דאגה לי שאחזור בריאה,ושלמה אחרי בית הספר.
איפה האמא הזאת?
איפה היא?
למה היא פתאום הפכה להיות ככה?
למה?
לא יודעת.
אני ילדה בת 16 אם עיניים כחולות בוהקות כמו הים.
תמיד אמרו לי שאני יפה,ושבטוח מתנהגים אלי כמו אל מלכה בבית.
ושיער שחור ארוך כפחם שכולם אוהבים לגעת,ולהחמיא לי עליו.
כולם חושבים שהכול בסדר אצלי בבית,בדיוק כמו בבית ספר.
למה בבית ספר הכול טוב?
למה שלא יהיה לי טוב גם בבית?
אז אני ריילי וזה הסיפור לי.