החיים הכפולים של המחזיר בתשובה

ליאור עמד בפינה ורק רצה למצוא סוף סוף מקום מסתור מפני המשטרה שלא מפסיקה את החיפושים האנטסיביים אחריו. אחרי שהיא גילתה את דבר התחזתו לרב חרדי שלימד בעבר הרבה תלמידים, תלמידים שנתנו בו את אמונם ללא מצרים.
ועכשיו, כשהם גילו שהוא לא היה בדיוק כמו שהם חשבו שהוא אלא מישהו שונה וזר.
ליאור פחד ולא היה מסוגל להירדם בלילות מפני שהוא לא רצה להיות בכלא, הוא לא האמין כשנשים איתן הוא יצא בעבר התלוננו עליו במשטרה.
דווקא כשחשב שתבוא אליו הישועה ממש במהרה, המשטרה חיכתה שהוא יסגיר את עצמו בידיה.
הוא עבד בעבודות הזדמנות ולא היסס לברוח בכל פעם שנודע למשטרה דבר מה חדש על מקום המסתור בו הוא התחבא.
לפני שהוא הספיק לנשום, הוא תמיד שמע קולות מאחורי גבו.
הוא שאל את עצמו מי זה היה צריך להיות שמרעיש כך באמצע הלילה. בטח זאת המשטרה שתוהה איפה הוא יכול להיות.
בעודו מנסה לעודד את ליבו במילות נחמה.
הוא אכל לשובע, שתה חצי בקבוק בירה שקנה לעצמו מהכסף שחסך.
`זה נגמר, המשטרה כבר לא תרדוף אחרייך. אתה יכול להיות שקט עם עצמך.`
בדיוק כשהוא היה כמעט בטוח שהוא היה כמו אסיר שיצא בפעם הראשונה לחופשי.
הוא שמע את קולה של הסירנה והביט לאחור במבט חושש.
" עצור. אתה נעצר בגין התחזות לרב חרדי ובו בזמן היית חילוני שבעבר הרחוק שלו הוא התגרש מאשתו." אמר אחד השוטרים וליאור הבין שבאמת עכשיו שום דבר לא יעזור לו יותר.
הוא השפיל את מבטו ונכנע לדברים שאותו השוטר אמר לו, נכנס לניידת בלי להתווכח יותר מדי.
האמת עכשיו יותר ברורה לו מול העיניים.
הוא פגע בהמון אנשים בדרך למה שהוא האמין בו.
המון אנשים.
ואין לו סליחה ומחילה על כך.
הוא פגע אף בנשים. הן גם נפגעו ממנו, בזה אין ספק בכלל.
ועכשיו, למי הוא יפנה בבקשת עזרה?
אף אחד לא יאמין לו עכשיו, אף אחד!
אחד כמוהו לא נשבר כל כך בקלות ובטח שלא מוותר לעצמו.
איך הוא יוכל להתנצל בפניהן אחרי מה שעשה להן?
איך הוא יוכל לעמוד מולן ולבקש את סליחתן מבלי לדעת אם יהיו בכלל מסוגלות להביט בו בחזרה למרות שהוא כל כך פגע בהן?
הוא הצטער על מה שהוא עשה, וידע כי גם הוא לא היה סולח על מעשה מעוות שכזה.
אם מישהו שהכיר היה עושה דבר דומה הוא לא היה סולח לו לעולם, ואף היה מבקש ממנו להתרחק ממנו באופן סופי.
שום דבר לא מצדיק מעשה כה שפל ודוחה, במיוחד שמדובר בהתחזות עדיין זה היה נחשב לו כעבירה.
הוא היה די עצוב לגלות שהוא נשאר לבדו בעולם ואף אחד שאותו הכיר בעבר לא יהיה איתו עכשיו.
הוא רצה רק לבכות אך הדמעות לא ירדו. הוא הלך לשבת כל חייו בכלא על העוול שהוא עשה למדינת ישראל.
מה שהוא עשה ירדוף אחריו כמו צל עד סוף חייו.
אף פעם הוא לא יוכל לתקן את הנזק הרב שנגרם לאנשים שהלכו אחריו באמונה שלמה.
הוא תמיד יהיה עם האשמה שתלך אחריו כמעט לכל מקום.
למה הוא הדרדר בצורה נוראית שכזאת? איך פתאום כה צאן אובד, כך גם הוא איבד את דרכו אל החיים הטובים והישרים. שגם אליהם כבר הוא לא יוכל להגיע.
התדמית של הגבר אותה הציג בגאווה כבר נהרסה לחלוטין.