החיים החדשים של זואי- פרק 9 חלק א'- החזרה הביתה

"אמא..?" לחשתי.
דמעות החלו לרדת מעיניה האדומות. היא חייכה אליי חיוך קטן.
התחלתי לבכות.
"אמא!" ניסיתי לרוץ אליה בעוד שנאבקתי עם האיש. הוא החזיק בי בידיו חזק ולא נתן לי לזוז.
הוא הסתכל עליי במבט רצחני.
"את תעשי לי בעיות, הא?" הוא לחש לאוזני. האיש גרר אותי וקשר את ידיי לאחד העצים.
ניסיתי להתעמת מולו ולהשתחרר, ללא הצלחה.
אמא הסתכלה עליי והגתה בלי קול: "אל תדאגי.. הכל יהיה בסדר.." .
הנהנתי להסכמה. הדמעות המשיכו לזלוג בלי שליטה.
מבטה של אמי הפך לנוקשה כאשר היא הסתכלה על האיש. היא סידרה את משקפיה. היא הרימה מאחורי גבה מזוודה שחורה מעור.
פניו של האיש הראו כמה הוא מרוצה.
"הכסף אצלי." אמא אמרה. קולה היה קריר, אך רועד.
"אני רואה.." הוא חייך ברשעות והנהן.
אמא הניחה ברעד את המזוודה על הרצפה והחליקה לכיוונו. הוא רכן אל המזוודה ופתח אותה. בתוכה התגלו שטרות רבים וירוקים.
עיניו נצצו מעושר. חיוכו נהפך לגדול יותר ויותר.
הוא סגר את המזוודה והכניס אותה אל תוך המכונית שלו.
אמא לא העזה לזוז.
הוא התקרב אליי. נצמדתי לעץ בפחד. הוא תפס את כתפי והתקרב אל אוזני.
"להתראות, ילדה.."
פלטתי אנחת בכי חלושה. הדמעות היו חנוקות בגרוני.
הוא הסתובב לצידו השני של העץ ושחרר את ידיי. הם היו אדומות וכואבות אבל לא היה אכפת לי.
"אמא!" צעקתי בעוד רצתי את אמא שלי. הדמעות זלגו בלי הפסקה. חיבקתי אותה בחוזקה.
"זואי…" אמא התייפחה בשקט. היא הצמידה אותי אליה ברעד. "חשבנו.. חשבנו שלא נראה אותך שוב.."
דמעות זלגו מלחייה שחזרו לצבעם האדום.
"גם אני…" גופי רעד בפחד.
"אבל עכשיו.." היא החזיקה אותי בכתפיה. "עכשיו הכל יהיה בסדר."
"סליחה באמת שאני מפריע לאיחוד המשפחתי.." האיש אמר אליי ואל אימי בזלזול. "היה כיף לעשות אתך עסקים גברתי.." הוא התקרב לכיווננו.
"את תגרמי למשטרה לעזוב אותי במנוחה, או.." הוא החזיק את ידי בחוזקה. התנשמתי בכבדות בפחד.
"או שזואי תחזור אליי…. והפעם לתמיד!" הוא צעק. התייפחתי חלושות. הוא עזב אותי ונכנס אל מכוניתו במהירות. המכונית התחילה לנסוע הרחק משם.
המשכתי להסתכל על המכונית עד שנעלמה מהאופק.
נשמתי לרווחה באושר.
"אמא…" מלמלתי וחיבקתי אותה.
"אני יודעת, אני יודעת.. אבל עכשיו הכל בסדר.." דמעות אושר צצו בעיניה.
היא החזיקה בידי בעדינות והכניסה אותי למכונית.
"בואי נחזור הביתה"