החיים החדשים של זואי- פרק 10

עמדתי בתוך בית חשוך.
"איפה אני..?" לחשתי לעצמי בעוד שאני משפשפת את עיניי.
המקום היה אפלולי וחשוך. ריח טחוב עלה מכל מקום. תקרתו, רצפתו וקירותיו היו שחורים כלילה.
איך חזרתי לכאן?
הקור אשר שרר בבית הקפיא את עצמותיי. חיבקתי את גופי בניסיון "לתפוס" קצת חום.
הלכתי בצעדים מפוחדים בחדר. בקצה המקום הייתה שיירה של תאי כלא קטנים. מהתא האחרון נשמעו קולות פחד חלושים ששברו את הדממה המפחידה.
אימה הציפה אותי. זיהיתי את הקול האומלל הזה.
רצתי לכיוון הקולות החלושים. בתוך התא ישב שם נער מפוחד, מלוכלך ופצוע אשר שיערו השחור והמעט מלוכלך אשר היה טחוב בין רגליו הסתיר את פניו. האור החלש מהחלון הקטן במעלה החדר האיר את פניו וכאילו הכאיב לו.
"ברק…?" לחשתי בפחד.
בבקשה… בבקשה שזה לא הוא!
זה יכול להיות כל נער אחר בעל עור בהיר מחוסר שמש ושיער שחור שבגדיו וגופו מלוכלכים באבק ובאפר שחור ודביק שהצטבר שתא! לכל ילד אחר יכולים להיות צלקות אדומות על ידיו ורגליו!
הוא הרים את פניו. התגלה נער בעל עיניים ירוקות ושבורות אשר על פניו היו שריטות אדומות.
דמעה ירדה מעיני. החזקתי בסורגים אשר הפרידו בינינו.
"ברק……" גופי רעד. הדמעות לא הפסיקו לרדת.
הוא הרים את ידיו באטיות וברעד כסימן כניעה נואש. הוא קם בכאב מקצה החדר ונצמד אל הקיר האפור באנחת כאב.
צלקת טרייה מזרועו הימנית נטפה דם חלושות. הוא הסתכל בעוויתות כאב על הפצע, אך לא העז להוריד את ידיו.
רגל נחשפה בקול רועם מצידו השני של התא.
"לא…. "
הופיע מצידו של התא האיש. הוא היה מצויד בידו הימנית באקדח שחור. על פניו שרר חיוך שבע רצון.
הוא התקרב אל ברק והצמיד את אקדחו לחזהו. ברק פלט בתגובה אנחה שבורה. האיש התקרב לאוזנו.
"נגמר הזמן"
ברק נשם ברעד. הנדתי בראשי כשהדמעות חנקו אותי.
"בבקשה…" קולו נשבר, וכך גם לבי. "פשוט… פשוט תגמור עם זה…" הוא עצם את עיניו והצמיד את ראשו אל הקיר אף יותר.
הוא לא רצה לראות את זה.
"להתראות, ילד.." האיש לחש.
"לא…. לא, ברק!!" צעקתי בעוד שהחזקתי את הסורגים. פניי היו אדומות מבכי.
"אני אוהב אותך, זואי.." הוא לחש לעצמו.
עצמתי את עיניי בפחד.
האיש ירה.
……………………………………………………..
"לא!!!" צעקתי בעוד שהעפתי מגופי את שמיכתי.
התעוררתי בחדרי החשוך.
נשמתי בכבדות. פניי היו מכוסות בזיעה קרה ושיערי החום הסתיר את עיניי.
"ברק…. לא….." לחשתי בעוד שהעברתי את ידי בשערי.
חשבתי עליו. על עיניו אשר קרנו כאשר ראה אותי. על קולו החם והמנחם. על…
הנשיקה שלנו.
הנחתי את שתי כפות ידיי על פניי והנחתי לדמעות לצאת.
"זואי…." לחשתי לעצמי בין הנשימות הכבדות. "הכל.. בסדר… זה היה רק חלום…"
"אני אוהב אותך, זואי…" קולו של ברק הדהד בראשי.
הדמעות לא הפסיקו לזרום.
הורדתי את רגליי ממיטתי ולגמתי מכוס המים שהונחה על שידתי.
המחשב הנייד שלי אשר הונח על שולחני נדלק באור מעומעם וכחול.
החזרתי את הכוס בחזרה למקומה בעוד שקמתי מהמיטה והתקדמתי לכיוון המחשב.
"מה קורה…?" לחשתי לעצמי.
לקחתי את המחשב הנייד והנחתי אותו על מיטתי. הדלקתי אותו ברעד.
המחשב נדלק באור זועק ופתח קובץ אינטרנט.
"מה…?" לחשתי כשהסתרתי את עיניי מהאור המסנוור.
בקובץ הופיע נער בגילי בעל צבע עור בהיר, שערו היה שחור ומלוכלך ועל גופו היו חבורות וחתכים.
עיניו הירוקות והשבורות כאילו הסתכלו עליי.
נשמתי נמרצות וגמגמתי מהפחד. "ב-ב-ברק…?"
מתחת לתמונה היה מן שעון דיגיטלי צהוב. על השעון היה כתוב:
09:15:22 והמספרים כל הזמן המשיכו לרדת.
עיניי התרחבו באימה.
זה לא… זה כן….
זה סופר את הזמן שנותר לברק..
לחיות.