החיים בקולג’-שנה 1-הנערה במסיכה השחורה-פרק 1:להביט בשלג

להיות תלמיד בקולג' זה לא גרוע כמו שחשבתי שזה יהיה, בייחוד שאחותך כבר למדה פה ולימדה אותך את כל הטריקים והטיפים לניצול הדברים הפחות טובים פה. רוח קרה הכתה בי ועטפתי את צעיפי החום מסביב לצווארי בהדיקות,
"סאם חכה לי!" שמעתי את קולו של ג'ונתן קורא מרחוק, חבל שהיא לא לימדה אותי איך להתחמק משותפים תלותיים, שמעתי את צעדיו המגושמים ונשיפותיו מאחוריי ועצרתי, מסדר את רצועת תיק השליחים השחור והחדש שלי על כתפי ומסתובב אליו, שיערו החום שוקולד שהקפיד לשמור בצורה מסודרת היה פרוע בגלל הריצה ועיניו העינבריות הראו תשוקה לחמצן שהכניס בגלונים לריאותיו, כאשר הפסיק להתנשף טפחתי על גבו וגיחחתי, הוא התיישר וניגב את משקפיו הדקים מטיפות המים שנוצרו עליהם ואני מצאתי הזדמנות לסדר את דשי מעילי הבז' שנכשל טיפה בלשמור על חום גופי
"מה נשמע ג'וני, אני רואה שהמורה עוד פעם עיקב אותך" אמרתי וג'ונתן הביט בי במבט לועג
הוא משך בכתפיו וצחק קלות, אדי קור יוצאים מפיו ומפי כשצחקתי איתו, הוא משך בכתפיו כלא יודע למה השאירו אותו בכיתה וסידר את תיקו האורטופדי על גבו
עם כל בעיותיו של ג'ונתן כולל בעיות הגב שלו אני לא מבין איך הוא לא חי את חייו במרפאת הקמפוס. התחלנו ללכת לכיוון בניין המגורים בצידו השני של הקמפוס, התחיל לרדת שלג ונזכרתי שהיום בערב מתקיים נשף החורף של הקולג' נשף מסכות אם להיות מדוייק, כרזות נתלו בכל מקום ומארגני האירוע חילקו פלאיירים לכל עובר אורח שנקלע בדרכם. אני מקווה שהנשף הראשון שלי בקולג' הזה ילך חלק ובלי בעיות, בכל זאת זו השנה הראשונה שלי פה ואני לא רוצה שיידבק לי כינוי מוזר. הגענו לכניסה של בניין המגורים לבנים הקשתי את הסיסמה בדלת הכניסה ופתחתי את הדלת, פרץ אוויר חם הכה בנו וגופי הרגיש הקלה מהקור ששרר בחוץ חורף היא אומנם העונה האהובה עליי אבל הקור לפעמים גורם לי לחזור לקיץ. קומת הכניסה של הבניין כמו תמיד הייתה כמעט ריקה מאדם, אולי כמה תלמידים יושבים מסביב שולחן כתיבה לשישה ומתכוננים למבחנין או עושים את עבודת הסמסטר שעוד מעט מסתיים, משהו שאני כבר הגשתי לפרופסור שלי שבועיים לפני תאריך ההגשה, מה יש לומר אני לא אוהב להשאיר דברים לרגע האחרון. המשכנו ללכת יותר פנימה והגענו לחדר המרכזי, טלוויזיה נחה על הקיר וזוג שמתמזמז על הספה הענקית מולה וברור שהם צריכים להשיג חדר ומיני מקרר מלא במשקאות אנרגיה, ספות קטנות ופופים הונחו ליד דלת הזזה שקופה שהשקיפה על הדק ומעבר לו על מדשאת הקמפוס שהייתה יותר גדולה ממגרש כדורגל, שם תמיד היה ריק בחורף מה שאומר שאוכל לשבת בשקט לצפות בשלג נערם עם כוס תה טובה וחמה בידי, חייכתי מהמחשבה ואני וג'ונתן עלינו לקומה השנייה. הריח של קומת החדרים היה יותר טוב מהרגיל אבל עדיין גרוע, זיעה קיא וריח אחר ולא מובן אפפו את האוויר וגרמו לעיניי לצרוב ולבחילה בבטני, מזל שהחדר שלי ושל ג'ונתן נמצא רק כמה צעדים מהמדרגות ואני לא צריך לסבול את הריח הזה להרבה זמן. פתחתי את הדלת של חדרינו ושנינו נכנסנו פנימה כשג'ונתן סוגר את הדלת מאחוריו ותולה שקיק ריחני על ידית הדלת העגולה כדי להפיץ ריח טוב בחדר, הפעם הוא החליט לבחור בריח ההדרים שהזכיר לי את הבית שלי
"איך גברים יכולים להגיע לכזאת טינופת?" שאל ג'ונתן והניח את תיקו על שולחן הכתיבה הישן מרוקן את תכולת תיקו ומסדר אותה בחלק שלו בכוננית, בנושא סדר וניקיון אני תמיד מסכים איתו. התלמידים פה לא מבינים כמה חשוב לשמור על הסדר בחדרים, כל תלמיד חדש שמגיע לקמפוס מקבל שותף לחדר וביחד הם חולקים מיטת קומותיים שאפשר להפריד, שולחן כתיבה בגודל סביר עם כוננית גדולה שהשניים צריכים לחלוק וארון בגדים ברוחב מטר וקצת ובגובה של שני מטר שגם אותו אתה חולק עם שותפך לחדר וכל זה דחוס לתוך חדר של עשר על שמונה מטרים, רוב התלמידים מפרידים את המיטה אבל אני וג'ונתן יודעים שמיטת קומותיים זה מגניב
'זאת מיטה, עם סולם!' כמו שהוא אמר ביום הראשון שהכרנו אחד את השני וגילינו שאנחנו באותו חדר ביחד, כמובן שלקחתי את המיטה העליונה בגלל הגב של ג'ונתן אבל לא היה לי אכפת ובגלל שלא הפרדנו את המיטה הצלחתי לשכנע את אימא שלי להביא את הספה הקטנה מהחדר שלי בבית לחדר בקמפוס ויש לג'ונתן מקום לנגן בגיטרה שלו כשהוא מחבר אותה למגבר. הנחתי את תיק השליחים שלי על השולחן והורדתי את הצעיף והמעיל שלי מניח להם להתייבש על משענת הכיסא של שולחן הכתיבה.
"אתה מתכנן לקחת מישהי לנשף המסכות הערב ג'וני?" שאלתי אותו מתיישב על הספה הקטנה וחולץ את נעליי וגורב גרביים אחרות וחמות יותר, ג'ונתן סיים לרוקן את תכולת תיקו והתיישב בזהירות על מיטתו
"האמת שכן" הוא אמר וחייך חיוך ילדותי
"אני לא מאמין לך, אני דורש הוכחה" אמרתי ושילבתי את ידיי על חזי נשען אחורנית ושוקע לאיטי בתוך הספה הרכה, והוא התחיל להסביר
"זוכר את אלכס?" הוא שאל אותי, השם נשמע לי מוכר ואחרי כמה שניות נזכרתי היא מישהי משיעור הספרות ששנינו לוקחים, הוא מלימודי מוזיקה ואני מלימודי כתיבה ושירה אננו מקבלים הרבה הערות על היותנו "צבעוניים" למרות ששנינו מאוד מתעניינים בנשים, הנהנתי בחיוב והוא המשיך
"כן, אז היום ראיתי את החברה הטובה שלה, לוסי בדוכן הקפה ושאלתי אותה אם אלכס מתכננת ללכת לנשף החורף עם מישהו, היא אמרה לי שאלכס מחכה שמישהו יציע לה ללכת איתה ומה מסתבר?" הוא שאל אותי ואני רק חיכיתי להמשך מסמן לו להמשיך עם ראשי
"מתברר שהיא דלוקה עליי רצח ומחכה בערך חודש לראות אם גם אני מעוניין" הוא אמר והרים את ידיו כלא מאמין ושנינו צחקנו
"אז מה עשית?" שאלתי והוא המשיך לדבר
"ביקשתי את המספר של אלכס ואנחנו התכתבנו כל השיעור אחד עם השני" הוא סיים והוציא את הטלפון שלו מכיסו מראה לי את השיחה שלהם וההודעה שמאשרת שהיא תלך איתו לנשף. הנהנתי באישור וחייכתי הזזתי את הנעליים שלי ליד הארון וקמתי מהספה יוצא מהחדר אבל לפני שהספקתי גונת'ן לקח מגבת וכלי רחצה נדחק לפניי ושואל אותי לאן אני הולך, הצבעתי לו על החלון שעמד מעל שולחן הכתיבה והשלג שירד, הוא הנהן והבין שאני הולך להכין לעצמי תה ולהביט בשלג.