החיים בקולג’-שנה 1-הנערה במסיכה השחורה-פרק 9:סוזאן

יצאתי מהחנות עם השקית והברכה והבטתי בשעה בטלפון שלי, עוד חצי שעה מתחיל הקורס הבא שלי ובדיוק ראיתי את האוטובוס שלי יוצא מהתחנה, נאנחתי ושיפשפתי את עיניי.
"היי סאם, איפה הנערה שהייתה איתך?" שמעתי מישהי קוראת לי מאחוריי והסתובבתי לראות את שאנון ובראד אוחזים אחד בשני מכוסים במעילים וצעיפים בדיוק כמוני, חייכתי והרמתי את השקית שהכילה את המתנה לסוזאן.
"הייתי צריך לקנות מתנה לאחותי ולה היה שיעור, אבל בדיוק פיספסתי את האוטובוס שלי. המרצה יאכל לי את הראש אם אני אאחר לו." אמרתי והשפלתי את מבטי למדרכה שהייתה רטובה ועם שאריות מאוד קטנות של שלג.
"אם אתה רוצה אנחנו יכולים להסיע אותך לקמפוס, אנחנו ממילא הולכים לשם עכשיו וזה יותר מהיר מאוטובוס." בראד אמר וחייך חיוך חושף שיניים, הרמתי את מבטי וחייכתי אליו, הינהנתי והבטתי על שאנון שהביטה בבראד כאילו זה מעשה לא רגיל,
"אתה ממש נחמד בראד, אני אשמח." אמרתי והתהלכנו לחניון לכיוון מכונית ישנה בצבע אפור, נכנסתי למושב באחורי ובראד התחיל לנסוע לקמפוס.
הגענו לחניית הקמפוס חמש דקות לפני שהקורס שלי התחיל, הודתי עוד פעם לבראד ויצאתי מהמכונית, התחלתי לרוץ לכיוון הבניין שבו התנהל הקורס שלי כשהרגשתי שמשהו נופל מהכיס האחורי של הג'ינס שלי. עצרתי את עצמי וראיתי את הציור של המסיכה מתעופף ברוח, רצתי אחריו ותפסתי אותו שנייה לפני שנחת בתוך שלולית בוץ, אחזתי בו בידי ורצתי לבניין. כשעמדתי להיכנס לכיתה ראיתי שלט גדול שעליו בטוש אדום היה כתוב משהו
'השיעור מבוטל עקב מזג האוויר, העבודה לשיעור הבא תישלח באימייל ותתבקשו להגיש אותה לשבוע הבא'
נהדר, מיהרתי לחינם. נשפתי אוייר החוצה והתהלכתי לכיוון המעונות, הוצאתי את הטלפון מהתיק שלי וראיתי שג'וליה שלחה לי הודעה.
'אני מצטערת שמיהרתי לעזוב, אני אשמח לאכול איתך עוד פעם :)' חייכתי ושלחתי לה הודעה חזרה
'בכיף! עדיף אם פעם הבאה נזמין טייק אאוט' שמתי את הטלפון בכיס הג'ינס שלי והמשכתי ללכת לכיוון המעונות.
כשהגעתי לבניין נכנסתי פנימה והאוויר החם הרגיע את שריריי המתוחים מהקור, הורדתי את הצעיף שלי ודחפתי אותו לתיק השליחים שלי, התיישבתי ליד שולחן בקומה הראשונה והוצאתי את הטלפון והאוזניות שלי, הפעלתי את המוזיקה והתחלתי לעשות את השיעורים שפרופסור דיאמונד הביא לנו. הרגשתי שמישהו מתיישב ליידי אבל החלטתי להתעלם ממנו כי הייתי שקוע בשיעורים, המוזיקה ששמעתי הפסיקה בפתאומיות ובכעס פניתי לאחראי, עיניי נפערו כשראיתי את סוזאן וידיי ישר עטפו אותה בחיבוק חם,
"סוזאן! מה את עושה כאן?" שאלתי וישר החבאתי את השקית שהכילה את המתנה שלה מתחת לשולחן בעזרת רגלי, היא גיחחה ויצאה מהחיבוק שלי,
"היה לי יום חופשי אז החלטתי לבקר את הקמפוס לומר שלום למורים ישנים ולראות איך אתה מתקדם. לקח לי שנים להבין איפה המעונות שלך, עצרתי איזה מישהו והוא שעה הסביר לי איך להגיע לכאן." היא אמרה וסתרה למצחה כלא מאמינה, צחקתי וסגרתי את המחברת שלי.
"היית יכולה להודיע לי לפחות, היינו יוצאים לעשות משהו ביחד. כמו פעם כשאת היית פה." אמרתי והכנסתי את המחברת והקלמר שלי לתוך תיק השליחים, יצאנו לקמפוס וטיילנו בין הבניינים השונים וסוזאן ביקרה כמה פרופסורים שהיא למדה אצלם והיא עידכנה אותי במה שקורה בבית,
"יש לי משהו בשבילך." אמרתי והבאתי לה את השקית עם המתנה שלה, היא לקחה את השקית והביטה פנימה
"מה זה?" היא שאלה וחייכה חיוך חושף שיניים
"זאת המתנה ליום ההולדת שלך, אני לא יודע אם אני אצליח לבוא לבית אז רציתי לשלוח לך את זה בדואר. אבל עכשיו את פה אז הנה, אבל אל תפתחי את זה לפני יום ההולדת כי זה לא יהיה פייר שכולם יביאו לך אחריי." אמרתי וסוזאן חיבקה אותי בהפתעה, גיחחתי וחיבקתי אותה חזרה.