החיים בעבר על פי מוזיקה- פרומו לסיפור
"עדי!! אני לא מאמינה שחזרת!!" אמא שלי שרי אמרה בהתרגשות. כן, חזרתי מטיול של קצת יותר מעשרה ימים בקיץ של הנוער העובד. זה היה יום מרגש במיוחד..
אני עדיין מנסה להבין- מה אני מרגישה? אחרי הכול אחת מהסיבות שבאמת רציתי ללכת לטיול זה כדי לנקות את הראש.. עידן זה הדבר היחיד שאני חושבת עליו.. הוא פשוט לא עובר..
השיער הבלונדיני שלו, העיניים הירוקות החולמניות שלו, הבדיחות שלו, האופן שבו הוא פורט על מיתרי הגיטרה, העובדה שלמרות שכולן רודפות אחריו, הוא עדיין נחמד וגם אליי..
לא הפסקתי לחשוב על לנסות להפסיק עם השיחות הקטנות בSMS ולגרום לו להפגש איתי. הכול כדי שהוא יתקרב אליי.. לא לפספס דבר! זה כל כך חסר לי.
העלייה לתיכון לא תורמת לי בכלל.. הכול כל כך מבלבל אותי. אני רוצה כל כך להיות קרובה אליו, אבל אני יודעת שאיך שנתקרב, התיכון יפריד בינינו..
איך שהטענתי את הפלאפון התכתבנו ישר על כך שחזרתי מהטיול ושהוא בחזרות כי הלהקה שלו מוציאה דיסק.. אני כל כך גאה בהם.
אתם לא מבינים מה הולך כאן?
תחכו לפרק הראשון והכול יהיה ברור..
תגובות (0)