החיים בלעדייך פרק 2
"שוב אתה מאחר עילאי" העירה לי המורה כשנכנסתי לכיתה. הבטתי בה באדישות והתיישבתי, מתעלם ממנה.
היא נאנחה "גש אליי בסוף השיעור" ביקשה והמשיכה ללמד. כן בטח חשבתי לעצמי וגלגלתי את עניי, חבל שבכלל החלטתי להיכנס.
הצלצול העיר אותי- נרדמתי,שוב.
המוח פקד עליי לעשן עוד סיגריה והרגליים שלי כמצייתות לו התחילו ללכת. "עילאי" עצרה אותי המורה בפתח הדלת. הכנסתי במהירות את הסיגריות לכיס. "אני רוצה לדבר איתך" אמרה בעודה מסמנת לי לשבת.
"מה את רוצה ממני" אמרתי בתוקפנות, לא מתכוון לנהל איתה שיחה.
"אני רוצה לעזור לך" היא ענתה ולא יכולתי שלא לפרוץ בצחוק. "אני מסתדר טוב מאוד גם בלי העזרה שלך ובלי העזרה של אחרים". אמרתי בכעס,אני לא צריך את העזרה של אף אחד ובטח לא שלה.
"אני מתארת לעצמי שמה שאתה עובר זה דבר לא קל אבל חשוב לי שתדע שאתה לא לבד" ניסתה להרגיע אותי, ללא הצלחה אני חייב להגיד.
"העזרה היחידה שלך היא שלא תתערבי" כבר התחלתי לאבד את הסבלנות. היא הולכת לנסות לעשות רושם שאכפת לה ממני עוד הרבה זמן? כי זה לא ממש עובד ההצגה הזו.
היא לא נבהלה והמשיכה "אכפת לי מימך, תאמין לי אני מבינה מה אתה מרגיש"
"את לא מבינה כלום" ירקתי לעברה "את לא יודעת מה זה להיות בלי אבא, איך זה להרגיש ולעבור את מה שאני עובר בכל יום" סיננתי בכעס, מה היא בכלל מתערבת לי בחיים? כאילו שהיא באמת מבינה אותי.
"עילאי יהיה בסדר אני מבטיחה" קולה היה חלש, לא הייתה בי שום כוונה להצטרף להצגה שהיא משחקת, ולחייך אליה.
"פעם אחת, תקשיב לי. לא ביקשתי הרבה נכון?" אמרה לפתע והביטה בי בהבטחה.
"את לא יכולה להבטיח לי דבר כזה, ועכשיו סיימת?" הבטתי בה בזלזול והיא שתקה.איך כולם יודעים שיהיה בסדר? התעצבנתי. שום דבר לא יחזור להיות בסדר, החיים שלי נהרסו!
"תסתכלי לאן את הולכת" נזפתי במישהי שנתקלה בי בעודי יוצא מהכיתה.
"מצטערת" היא אמרה בלחש והתנצלה "זוזי" אמרתי בטון עוין והמשכתי ללכת, לא מביט לאחור.
"רגע!" היא צעקה לעברי והתקדמה אליי במהירות. אפילו לא טרחתי להסתובב "אני חושבת שזה שלך" היא הושיטה לי את חפיסת הסיגריות "כנראה זה נפל כשהלכת" היא מלמלה והתרחקה משם.
הנייד שלי ניגן "מאור" הופיע על הצג.
"מה?" אמרתי אחרי התלבטות ארוכה אם לענות לשיחה
"מה קורה אחי" הוא נשמע שמח "לא ראיתי אותך כל היום איפה אתה" שאל
"הייתי עסוק" התחמקתי מהשאלה והוא לא התווכח איתי. מאור לא היה מהטיפוסים שאהבו לשאול על אותו נושא יותר מידי, ככה שהיה לי נוח.
"בכל מקרה" הוא הגיע לעיקר "יש מסיבה היום בערב וחשבתי שתרצה לבוא".
מבלי לחשוב פעמיים עניתי לו ישר "תהנה אחי אבל יש לי דברים אחרים לעשות היום" המצאתי.
הוא התאכזב "אני חושב שזה יכול לעשות לך טוב, לשכוח קצת ולהשתחרר אבל אני לא ישכנע אותך אם תרצה ותתחרט תהיה אצלי בעשר. תחשוב על זה". הוא אמר וניתק.
בעשר בדיוק מצאתי את עצמי עומד מאחורי הדלת של מאור, מוכן.
חיוך מופתע ומרוצה התפרס על פניו של מאור "תראו מי הגיע" התנפל עליי בחיבוק "טוב לראות אותך" סיכם והכניס אותי.
רעש המוזיקה היה חזק והבית היה מלא, העיניים שלי רפרפו וסרקו במהירות את האנשים. מיד זיהיתי כמה פרצופים מוכרים, אבל החלטתי לא לגשת. ריח האלכוהול החריף מבקבוקי השתייה התנדף בכל רחבי הבית, בקבוקים ריקים הופיעו בכל פינה.
"הגעת" רומי הכריזה, "מה גרם לך לבוא?" הסתקרנה
"הגעתי" הסכמתי איתה, והחלטתי לא להגיב על השאלה השנייה שלה.
"אני שמחה שהחלטת לבוא בסוף,בכל זאת עבר הרבה זמן מאז שיצאת איתנו" אמרה בחיוך מסופק.
"אני מנסה להתחיל לחזור לעצמי" הודעתי לה "לחזור לשגרה" הסברתי
"חיכיתי לשמוע את זה הרבה זמן" היא התוודתה מיד והחיוך הקטן שהסתתר בין שפתיה התרחב "אעזור לך במה שתצטרך, מתי שרק תרצה" הוסיפה בהתרגשות. יותר מידי פעמיים ששמעתי את המשפט הזה, אמרתי לעצמי. אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר האנשים שאמרו לי אותו ובאמת התכוונו. החזרתי לה חיוך חושף שיניים והיא התלבטה אם לעשות צעד נוסף ולהתקרב אליי או להישאר במקומה, אך מיד מאור הופיע וקרא לי לבוא אחריו, "תהנה" רומי סיימה את השיחה ופנתה לאחת החברות שלה שהיו בקרבתה.
מאור הוביל ואני הלכתי בעקבותיו, לבסוף סימן לי לעצור ליד בחורה הלבושה בשמלת מיני קצרצרה החושפת את רגליה הדקות, נעלי העקב הגבוהות שלה אפשרו לה להיות בקו הגובהה שלי. הוא טפח על שכמי והוסיף בשקט "אל תישכח ליהנות" בעוד חיוך ממזרי מתגלה משפתיו. הבנתי בדיוק למה הוא התכוון.
"היי" פניתי אליה בעודי מעביר על גופה מבט בוחן, ללא ספק אהבתי את מה שראיתי.
סומק קל עלה על פנייה והיא מיהרה להציג את עצמה "אני ליאור"
"עילאי" החזרתי ולגמתי מבקבוק הוודקה שהיה מונח לידה.
" אז עילאי" היא התקרבה אליי בעודה מושכת בקצה חולצתי בחושניות ומעבירה את ידה על גבי בעדינות מפתיעה. "לא רועש כאן מידי?" ניסתה לרמוז לעבור למקום שקט יותר. "את צודקת" לא התנגדתי ומיד הצעתי לה לעלות לאחד החדרים הפנויים.
"איך אני יכולה להגיד לך לא" אמרה בביטחון והתקרבה עוד יותר "כבר התחלה טובה" ליטפתי אותה והיא נשכה את שפתיה, "שנלך?" זירזה אותי. נזכרתי במה שמאור אמר לי 'תהנה תכיר ותשתה' והאמת? זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות.
תגובות (1)
אהבתי מאוד, תמשיכי :)