החיים אחרי גן עדן

זה התחיל ביום הכי גרוע בחיי.
לא מבינים על מה אני מדברת? , טוב אז אני אסביר.

זה התחיל כמו כל יום רגיל, קמתי בבוקר התארגנתי ורצתי לתחנה בתקווה שנשארו מקומות על הספסל ,ולמזלי, נשארו.

עליתי על ההסעה ואחרי חצי שעה הגעתי לבית הספר , השיעורים הראשונים עברו כרגיל וגם ההפסקה ,
בשיעור ערבית התחיל לכאוב לי הראש וכל שנייה הכאב התגבר ,
לא הבנתי מה קורה לי הראייה שלי החלה להתערפל.
ופתאום בבום הייתי במקום אחר. המקום הייה בית קברות והייתה שם ילדה אחת.
לא הצלחתי לראות את הפנים שלה אבל ראיתי טיפות מים שכנראה היו דמעות צונחות מהקפוצון שלה, היא היתה גבוהה עם שיער שחור שבצבץ היא לבשה מכנסיים שחורים וסווטשירט אפור ,מרוב שהייתי שקועה בה לא הבחנתי על מה אני עומדת ששמתי לב לזה צרחתי . הראש של הילדה הסתובב אליי במהירות . עכשיו כבר יכולתי לראות את הפנים שלה, היו לה עיינים שחורות שהיו קצת אדומות בגלל הבכי והיה לה עגיל באף.

באתי לשאול אותה איפה אני אבל ברגע שפתחתי את הפה הראייה שלי התערפלה וברגע שפתחתי את עייני שוב ראיתי רק את פרצופה המודאג של האחות.