החיים אחרי גן עדן פרק 2 (מישו יכול לתת ביקורת?)

וראיתי רק את פרצופה המודאג של האחות,
"או, סוף סוף התעוררת!" היא אמרה בהקלה "כבר חשבתי שצריכים לפנות לבית החולים!"
מצמצתי והסתכלתי על החדר, זה לא היה חדר המרפאה אבל החדר נראה לי מוכר, כאילו הייתי שם פעם אבל לא הצלחתי להזכר מתי.
"אה כן, אנחנו לא רצינו שתהיי במרפאה כי אנחנו יודעים כמה את מפחדת ממחטים" אמרה לי
"אנחנו?!" שאלתי בבלבול
"כן, אנחנו!" אמרה לי ופתאום שמתי לב לקיר הזכוכית שממנו ניבטות אליי כמה זוגות עיינים של תלמידים מגכחים שמצלמים אותי וצוחקים עליי, אוף עד מחר הסרטון הזה הולך להיות מופץ בכל הישוב שאני גרה בו.
סוף היום:
סוף סוף נגמר היום המתיש הזה!, אחרי הבדיקות של האחות עדיין לא רצו לשחרר אותי מוקדם והייתי תקועה בחדר שהדברר כחדר היועצת עם האחות החופרת.
הייתי בדרך הביתה שפתאום נתקעתי במישהו, זה היה הילד הכי מקובל בשכבה שלי , קראו לו דן , להפתעתי הוא לא צחק על התקרית שהיתה לי היום ולהפך הוא אפילו שאל מה שלומי!, התכוונתי לענות לו שזה לא מצחיק אבל אז נזכרתי שלא ראיתי אותו כל היום!, עניתי לו בסדר והתכוונתי לעקוף אותו אבל הוא אחז ביידי ולא נתן לי ללכת " מה חלמת שהתעלפת?" הוא שאל "כלום" שיקרתי, משום מה לא יכולתי להגיד לו את האמת "טוב, בי" אמר והלך.
טוב, זה היה מוזר.