החטא הגדול \ פרק 2
התעוררתי לבוקר מוזר
הרגשתי לבד פתאום
אני הולך לעבר הסלון
הוא ריק
בדרך כלל קאתי ערה בשעות כאלו
והנשים איתן אני מעביר את הלילה
קמות לפניי
הראש מסתובב לי
אני מתקתק על דלת החדר של השותף שלי שעדיין לא חזר מחופשתו
קאתי ישנה שם
"קאתי?"
אמרתי בקול עייף
אני לא זוכר כלום מאתמול
אני פותח את הדלת ורואה שהחדר ריק
קאתי?
שאלתי את עצמי
לאן היא נעלמה
ולאן לעזאזל האשה שהכרתי אתמול נעלמה
אני זוכר שהכרתי מישהי בלונדינית כזאת
ניערתי את ראשי
לפתע נזכרתי
שתיתי המון אתמול
קאתי נכנסה הביתה
הייתי מרוח על הספה עם הבלונדה
וקאתי הביטה בי
מבט מוזר
אני מביט בספה שבסלון
תחתונים אדומים נמצאו עליה
כנראה של הבלונדה מאתמול
וויסקי ריק על יד הספה
זיהיתי את הבקבוק הזה
שפשפתי את מוחי
מה לעזאזל קרה אתמול
התיישבתי על הספה
איפה קאתי
זרקתי את התחתונים על הרצפה
ננקה אחר כך
גל של קיא עלה בגרוני
רצתי לשירותים
והקאתי את נשמתי
לעזאזל
הטעם בגרוני היה נורא
שוב אני נזכר במעורפל
קאתי בכתה היא סיפרה לי איזה משהו
מה לעזאזל היא סיפרה לי
שוב עלה קיא לגרוני
לעזאזל
מה לעזאזל?
אני נזכר בעיניה עם הדמעות
מה לעזאזל קרה
קאתי אף פעם לא בוכה
פאק
קאתי
לאן הלכת
אל תגידי לי שלשם חזרת
שטפתי את פני במהירות שיא
התלבשתי במהירות
לעזאזל
בבקשה אל תעשי משהו מסוכן
נסעתי בכביש כמטורף עדיין לא התעוררתי
אני עוצר את הרכב לפניי הרחוב הזה
המרצפות שבורות
ריח של שתן באוויר
אלפיי ילדים נערים ומבוגרים ללא בית
הומלסים יושבים בין הפחים ועל הרצפות
אנחנו העשירים קראנו למקום הזה -הצד האפל של העיר-
הייתי רגיל למקום הזה מקאתי
כאן היא הייתה גרה תקופה מסויימת
זה כל מה שידעתי על עברה
אני מביט בבתים ההרוסים
באנשים שהולכים כמו רוחות רפאים חסרי חיים
בטלנים סטלנים זונות נכים עניים
כל מי שבלי בית נמצא פה
אני ממשיך ללכת במהירות
מחפש את בית הכנסת הנטוש הזה
שקירותיו מתפוררים כל שנייה
כל המכורים לקראק שם
המהמרים הכפייתים
שם גרה קאתי אז
נכנסתי במהירות לבית הכנסת הישן
הוא היה חשוך כל כך חשוך
שעשיתי פנס מן הטלפון שלי
בשעות בוקר כאלו הוא היה ריק
כל כך ריק
כל המכורים הלכו לחפש את המזרק שלהם בחוץ
את הרוגע שלהם בחוץ
רק קול ישנוני שקט
"אדי"
אני שומע את קולה של קאתי הרועדת
ישובה מכופפת
מביטה בו
במזרק על הרצפה
הוא היה עם החומר עדיין
עינייה נפוחות
שחורות מביטות לעברי
"קאתי"
אמרתי בשלווה
התקרבתי אליה
היא נצמדה אל הקיר
"תתרחק ממני"
היא אמרה
בלעתי את רוקי
לא מבין מה קרה לה
"נגעת במשהו?"
שאלתי אותה
היא הנהנה לשלילה
נרגעתי
"אני לא זוכר מה קרה בלילה"
אמרתי לה
לפתע עיניה הבזיקו לעברי
העיניים שכל כך אהבתי
העצובות כל כך
היא אחותי הקטנה
הושטתי לה את ידי
לא יכול להבין כמה קשה לה
לקחתי את המזרק ביד אחרת
עינייה עקבו אחריו
כאילו היא מתחרטת שלא תקעה אותו לעצמה ביד
"קאתי, קאתרינה"
אמרתי מנסה לתפוס את מבטה
"תרחיק את זה ממני"
היא אמרה מצביעה על המזרק
הנהנתי במהירות
שפכתי את תכולתו על רצפת בית הכנסת הישן
ראיתי איך עינייה מתכווצות
כאילו כואב לה על החומר
או שהיא לא ניסתה אותו שוב
"אתה לא זוכר כלום מאתמול?"
היא שאלה אותי
הנהנתי לאט
"כן פחדתי לא הבנתי מה קרה לך , בכית"
אמרתי לה
היא הנהנה לאט
"לא קרה שום דבר כזה נורא שאני יגע בחרא הזה שוב אתה יודע שיצאתי מזה"
היא אמרה מביטה בי
הנהנתי לאט כלא מאמין
דמעות בעיניה
"מה קרה?"
שאלתי
"התווכחנו קצת"
היא אמרה בשקט
"על מה?"
שאלתי
היא הביטה בעיניי
"עבר ונגמר, קח אותי הביתה מסריח פה מסמים "
היא אמרה במהירות
וקמה על רגליה
תפסתי בידה
הנהנתי ידעתי שאם אשאל עוד שאלה אחת
היא תתעצבן
ממש תתעצבן ותשאר בחור המסריח הזה
"אני שונא שאת בורחת לפה זאת פעם שנייה השנה הזאת"
אמרתי לה
מתיישב על כיסא מכוניתי
היא נכנסה על ידי
"זה הבית שלי"
היא אמרה בחיוך נוסטלגי
אני מנסה להביט בידייה
אך בגדיה ארוכים מכדי שאוכל לראות שהיא באמת לא הזריקה
לעזאזל היא הפחידה אותי למוות
כל פעם זה אותו הדבר אצלה
היא בורחת לפה
מסתובבת עם החברים הגמורים שלה
הם מביאים לה מנה קטנטונת
רק כי היא מבקשת
היא בגמילה כבר ארבע שנים
היא נקייה
אך לא היה אפשרי לסמוך על נרקומן
אף על פי שזאת קאתי אחותי
תגובות (0)